# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/63/12/

וזה בחינת מצה. כי בפסח נתגלה אור גדול ביותר כמובא, וזה האור אי אפשר להשיגו בשום אפן, בפרט קדם מתן תורה שאין לנו כלים להשיגו, כי כל הכלים והשעורים והצמצומים נעשין רק על־ידי התורה הקדושה בחינת שעורא דאתון דאוריתא, ועל־כן אז בפסח, בתחלת התגלות אלקותו יתברך צריכין לזהר מאד אפלו ממשהו חמץ, ולא יראה ולא ימצא שאור וחמץ בכל גבולנו כלל, כי חמץ היא בחינת חמוץ המח, בחינת חכמות וחקירות, בחינת (תהלים עג, כא): "כי יתחמץ לבבי" וכו', שאמר דוד המלך, עליו השלום, על החכמות והחקירות העולים על לב האדם הרוצים לטרדו מן העולם, חס ושלום, והנה בכל השנה כלה שאין האור גדול כל־כך וגם שכבר קבלנו התורה שהיא כלה שעורין וצמצומים להשגת אלקותו יתברך - על־כן אנו יכולין לאכל החמץ ואינו מזיק לנו כלל, כי כבר אמונתנו חזקה על־ידי התורה הקדושה בבחינת (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה", ועל־כן אף־על־פי שאוכלין אז חמץ - אין מתגבר על־ידי־זה חמוץ המח כלל, אבל עכשיו בפסח שאז התחלת התגלות אלקותו יתברך ואז נתגלה אור גדול מלמעלה בלי אתערותא דלתתא כלל, כי לא היה אפשר לצאת ממצרים בלא זה, מחמת שהיו משקעים מאד בטמאת מצרים, על־כן היה ההכרח שיתגלה אז אור גדול ביותר, כמובא בכונות פסח בפרי עץ חיים (חג־המצות, פרק א), והנה באור הגדול הזה אין לנו שום תפיסה כלל, רק על־ידי התגלות האור הגדול הזה - על־ידי־זה מתעורר הנפש בהתעוררות גדול לעבודתו יתברך, בהשתוקקות נמרץ מאד, כי אף על גב דאיהו לא חזי - מזליה חזי.

ועל־כן צריכין לצאת ממצרים בחפזון גדול, בבחינת (שמות יב, לט): "כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם", כי בחינה זו ישנה בכל אדם ובכל זמן, כי כל אחד ואחד כל זמן שהוא משקע בתאוות והבלי עולם־הזה - זה בחינת גלות מצרים כידוע, ויש אנשים שהם משקעים מאד בטמאת מצרים, בגלולי החטאים והעוונות, רחמנא לצלן, ומחמת שהוא משקע בתועבותיו מאד מאד, על־כן אי אפשר להוציאו משם בשום תוכחה ומוסר, כי כבר נתקשר בשטותים וחטאים שלו כל־כך, עד שאי אפשר להוציאו משם בשום פנים - אם ירצו לדבר לו תורה ומוסר לפי מדרגתו, אבל השם־יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח (שמואל־ב' יד, יד), ועל־כן הוא יתברך ברחמיו שולח לו לפעמים התנוצצות גדול והתעוררות גדול בלבו שישוב להשם־יתברך, שזהו בחינת כרוזא דלעלא, כידוע, וצריך האדם שיחוס על נפשו, ותכף כשבא עליו ההתעוררות לתשובה, תכף ומיד ימהר להמלט על נפשו ואל יסתכל לאחוריו כלל, בבחינת (בראשית יט, יז): "מהר המלט על נפשך אל תביט אחריך", בחינת (משלי ה, ו): "ארח־חיים פן תפלס" וכו', מחמת שהוא משקע בשטותים ובלבולים ותאוות כל־כך, על־כן תכף כשמתחיל לחשב איך ומה, ובאיזה אפן יברח מתאותו ובאיזה דרך יזכה לתשובה וכו' - בודאי יחזר וישוב לאולתו, חס ושלום, מחמת שהוא משקע ומבלבל מאד מאד, על־כן בתחלת התעוררות התשובה צריך לברח מיד שמתעורר, ואל יביט לאחוריו כלל, יהיה איך שיהיה, יחוס על נפשו ויברח בחפזון ממה שהוא צריך לברח. וזה בחינת פסח, שאז היה יציאת מצרים, שאז נתגלה אור רב מלמעלה כנ"ל, ואז תכף ומיד יצאו ישראל בחפזון גדול כי לא יכלו להתמהמה, כי־אם היו נשארים שם עוד רגע אחד, היו נשארים משקעים שם, כמובא (אלשיך שמות שם).

וגם אסור לו אז להתחיל לחשב על פרנסה - אם כן, מהיכן יתפרנס? רק יבטח בה' וישליך עליו יתברך יהבו והוא יכלכלהו. וזה בחינת (שמות יב, לט): "וגם צדה לא עשו להם", שכשצריכין לברח ממה שצריכין לברח מפח יוקשים - אסור לחשב על פרנסה וצדה, כי בודאי כשנופלים על האדם רוצחים וגזלנים או חיות רעות, והוא ממהר לברח מהם - בודאי אינו חושב אז מהיכן יתפרנס וכיוצא, מכל־שכן כשהאדם צריך לברח מן השאול תחתיות ומתחתיו, ומיסורי עולם לחיי עולם, איך הוא צריך לברח למהר ולהמלט על נפשו ולא יביט לאחוריו כלל, כי אינו יכול להתמהמה, וגם צדה ופרנסה לא יעשה לו ויבטח בה' וישען באלקיו כי לא יעזבהו:

וזה בחינת מצה שהיא בחינת חפזון כנ"ל. כי תחלת ההתעוררות בחינת פסח הוא בהתלהבות והתעוררות גדול, ואינו יכול להתעורר ולבוא לתשובה כי־אם כשישליך כל החכמות ממנו, בבחינת (דברים לב, ו): "עם נבל ולא חכם", כמו שאמר רבנו ז"ל במקום אחר (סימן קכג), כי־אם ירצה אז לחשב שום חכמה ועצה ותחבולה הן חכמות חיצוניות או כיוצא בזה, חכמות העולם וטרדות הפרנסה - בודאי לא יועיל לו שום התעוררות בעולם, כי עקר ההתגלות אלקות וההתעוררות שבא אליו מלמעלה, לא היה אלא כדי שיראה מרחוק אור גדול, כדי שישתוקק נפשו לברח מתאוותיו והבליו, ושיתחזק יותר באמונה על־ידי רבוי ועצם האור שהוא רואה מרחוק, אבל עצם האור אי אפשר לו לקבלו, ועל־כן צריך להתחזק אז ביותר בהאמונה, ולמהר ולרוץ בכח גדול לברח ממה שהוא צריך לברח בחפזון גדול כנ"ל, וזה בחינת מצה שנאפית בחפזון גדול, כנ"ל: