# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/63/13/

וזה שנקראת המצה "לחם עני" (דברים טז, ג), כי לכאורה קשה, כי איתא בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק ב), שהמצה הוא מחין גדולים מאד מאד וכו', עין שם, ומדוע נקרא לחם עני שהוא בחינת העדר הדעת - כי 'אין עני אלא מן הדעת' (נדרים מא.). אך באמת תרויהו איתנהו בה ודא ודא אחת היא, כי מחמת עצם גדלת האור המלבש במצה של פסח שהיא בחינת לחם מן השמים, כי 'עגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן' (קדושין לח.), שהוא "לחם מן השמים" (שמות טז, ד), בחינת אתערותא דלעלא כנ"ל, ומחמת עצם האור של פסח, שהוא בחינת מצה, מחמת זה אי אפשר להשיגו כלל והאור לא בא מלמעלה, אלא כדי לחזק ולהחיות את האמונה, שעל־ידי שרואין אור גדול מלמעלה, אף־על־פי שאי אפשר להשיגו כלל, אף־על־פי־כן על־ידי־זה נעשין חזקים יותר באמונה וכנ"ל. ועל־כן נקראת המצה 'לחם עני' - בחינת 'אין עני אלא מן הדעת', כי דיקא עכשיו מחמת עצם האור צריכין לסלק דעתו לגמרי ולידע שאינו יודע כלל, שזהו בחינת הצמצום של חכמה תתאה כנ"ל שנקראת דלית, כנ"ל.

וזהו לחם עני (דברים טז, ג) שמזכיר את הענוי שנתענו במצרים ושעונין עליו דברים הרבה, כי עקר התגלות הדעת וההארה של פסח, שהוא בחינת התחלת התשובה, הוא רק בשביל זה, כדי שעל־ידי־זה יזכיר עצמו את הענוי שנתענה נפשו בגלות התאוות של מצרים שהוא הסטרא־אחרא, ועל־ידי־זה יענה דברים הרבה להשם־יתברך ויצעק בקול גדול להשם־יתברך עד שירחמהו ויקרבהו לעבודתו יתברך: