# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/63/15/

והנה ביום ראשון של פסח היה מתגלה אור רב מלמעלה, ואחר־כך תכף נסתלק האור הגדול ומתחיל לכנס בהדרגה 'כסדר'. וזהו בחינת ספירת העמר, כמבאר בכתבים (פרי־עץ־חיים, ספירת העמר, פרק א), כי פסח - הוא בחינת חסד, שעל־ידי־זה קוצרין את המלכות – חכמה תתאה מגלות של הארבע מלכיות, וזה החסד צריכין לקבל על־ידי תוכחה, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, אבל בתחלת ההתגלות (קדם מתן תורה) אין שיך תוכחה [כי תוכחה היא בחינת דינים, ואז מתקף הגלות לא היה באפשר שיתגלה החסד על־ידי תוכחה כדי שלא יתאחזו הדינים ביותר], ואז היה ההכרח שיבוא האור החסד מלמעלה בבחינת אתערותא דלעלא בלי אתערותא דלתתא כלל, אבל אחר־כך שמסתלק האור - צריכין לקבלו בהדרגה על־ידי תוכחה שמשם מתגלה החסד.

וזה בחינת עמר שעורים - שהוא מנחת קנאות (זהר אמור צז.), בחינת תוכחה, בחינת מה שמקנא ומוכיח הבעל לאשתו: 'אל תסתרי עם איש פלוני' (סוטה ב.), כך התוכחה של הצדיק שמוכיח את כנסת ישראל לבל יסתרו עם איש פלוני. וזהו אל תסתרי - 'אל תסתרי' דיקא, כי כל הרהורי עבודה־זרה, דהינו כל הכפירות הבאים על איזה אדם, זה בחינת נאוף, בבחינת (יחזקאל טז, לב): "האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים", שזה נאמר שם על חטא עבודה־זרה, בחינת פגם אמונה. וזהו 'אל תסתרי' וכו', כי כל המחשבות הללו הם בלאט, בסתר, ואין איש יודע מהם כי־אם בוחן לבבות, בבחינת (דברים כז, טו): "פן יהיה בכם איש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר", ודרשו רבותינו ז"ל (תקוני־זהר ו:): 'בסתרו של עולם' וכו', ועקר התוכחה של הצדיק לכנסת ישראל הוא על האמונה שהיא יסוד כל התורה כלה כנ"ל, וזהו 'אל תסתרי עם איש פלוני' - שלא יניח לכנס אצלו הכפירות של איש פלוני - דהינו הבעל־דבר, ולא יניח אותו לטמא דעתו, חס ושלום, רק יגרש מדעתו ולבו כל אלו המחשבות והבלבולים ולא יטען עמהם כלל, רק יסלקם מדעתו לגמרי ויעשה עצמו כבהמה, ויסמך על אמונה לבד, כמו שכתוב (תהלים עג, כב): "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך". וזה בחינת מנחת שעורים שהוא מנחת קנאות, שהוא מאכל בהמה, בחינת "בהמות הייתי עמך" כנ"ל, וזהו בחינת התוכחה שהיא בדרך בזיון לפעמים - וזהו גם־כן בחינת מנחת קנאות, דהינו תוכחה שבאה מן השעורים שהוא מאכל בזוי של בהמות - בחינת התוכחה שבאה בדרך בזיון, ועל־ידי־זה נמשך החסד, שעל ידו קוצרין את המלכות, כנ"ל.

וזה בחינת ספירה - שהוא בחינת צמצומים של השגת אלקותו יתברך, בחינת חכמה תתאה הנ"ל, כי 'לפני אחד מה אתה סופר' (ספר יצירה פרק א), ואין שיך שום ספירה כלל. ועל־כן עקר ההתגלות הוא על־ידי צמצומים שהם בחינת ספירות, בחינת ספירה ומנין, כי בהצמצומים, כביכול, שיך מנין שזה צמצום ראשון, וזה צמצום שני וכו'. וזה בחינת ספירת העמר שסופרין הימים להעמר, כי הימים הם בחינת מדות וצמצומים, בחינת "ומדת ימי" וכו' (שם לט, ה), ואלו הצמצומים אי אפשר שיתגלו כי־אם על־ידי עמר שעורים, מנחת קנאות בחינת תוכחה, כי על־ידי־זה נתגלה החסד שעל־ידי־זה קוצרין את המלכות מהגלות וכו', וזה בחינת קצירת העמר, קצירה דיקא, בחינת "וקצרו לפי חסד" הנ"ל, כי עמר הוא לשון מדה בחינת חכמה תתאה הנ"ל, בחינת (שמות טז, לו): "והעמר עשירית האיפה הוא", שהיא לשון מלכות, כידוע (סימן מט; זהר פנחס רמד.), שהיא בחינת מדות וצמצומים להשגת אלקותו יתברך, כנ"ל. וזה שעורים - בחינת שעורין דאתון דאוריתא. וזה בחינת הנפת העמר - שקוצרין בחינת החכמה תתאה ומעלין ומניפין אותה לשרשה, למי שארבע רוחות העולם ומעלה ומטה שלו (מנחות סב.), דהינו להשיג אלקותו יתברך: