# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/63/2/

ועל־כן עקר הדת ישראל ועקר היהדות תלוי בזקן ופאות ובהם נכר היהודי, כי הוא מזרע ברך ה', מזרע ישראל. ומי שרוח אחרת עמו, חס ושלום, ורוצה לכפר, חס ושלום, באלקי ישראל, תחלת הכפירה הוא, שמשליך, חס ושלום, מעליו הזקן והפאות, כי באמת כל דת ישראל הקדוש הוא תלוי בזקן ופאות, כי כל דברי תורתנו הקדושה וכל המצוות כלם - הם בחינת צמצומים להשגת אלקותו יתברך, כמבאר במאמר הנ"ל, כי כל אות ואות וכל תבה ותבה מתורתנו הקדושה שבכתב ובעל פה וכל מצוה ומצוה וכל מנהג כשר של ישראל עם הקדוש והנבחר, כלם הם שעורין וצמצומין, שעל ידם יזכו להשיג השגת אלקותו יתברך, כל חד לפום מה דמשער בלביה, כפי אשר יזכה על־ידי עבודתו ויגיעתו בתורה ומצוות ומעשים טובים, ויפרש ממעשים רעים, וכל אלו הצמצומים והשעורין בחינת שעורין דאתון דאוריתא, כלם הם בחינת שערות כנ"ל, וכלם נמשכין משערות דדיקנא קדישא והפאות, כי כל שערה ושערה מהפאות ומהדיקנא קדישא ויקירא, כלם הם בחינת צנורות עליונים וצמצומים קדושים, שמשם נמשך כל חכמת התורה הקדושה והמצוות, שעל ידם משיגים אלקותו יתברך, כי תליסר תקונא דיקנא קדישא הם כנגד שלש־עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שהם כלליות התורה הקדושה, אוי למי שנוגע, חס ושלום, להשחית שערה אחת מהדיקנא קדישא והפאות בשאט נפש ובזדון ובמעל, אוי לו ואוי לנפשו, כי עוקר עצמו ונפשו מאלקי ישראל ואין לו חלק בתורת משה, אוי לנפשם כי גמלו להם רעה.

ובשביל זה נתפשטה בעוונותינו הרבים מאד חכמת הפילוסופיה והאפיקורסות במדינת אשכנז וסביבותיהם, שפרקו מעליהם באלו הדורות על מלכות שמים לגמרי והשליכו זקנם ורב הפאות ומלבשים במלבושיהם וכנ"ל, כי מבאר במאמר הנ"ל, שלפעמים נופלת המלכות חכמה תתאה הנ"ל בין הארבע מלכיות, וזה בחינת (קהלת ט, יז): "זעקת מושל בכסילים", שהמלכות צועקת בקול מר על שנפלה חכמתה בין הכסילים - שהכסיל רוצה להתחכם, דהינו שהם רוצים להתגבר, חס ושלום, בחכמות חיצוניות שלהם, שהם פילוסופיה ואפיקורסות, שהם כסילות באמת - על־ידי שנפלה החכמה תתאה, בחינת מלכות, בגלות וכו', ועל־כן על־ידי שמשחיתין זקנם באשכנז, ועל־ידי־זה פוגמין בצמצומים של השגת אלקותו יתברך הנ"ל, בחכמה תתאה, במלכות כנ"ל, על־כן על־ידי־זה מתגבר, חס ושלום חכמות חיצוניות שהוא חכמת הפילוסופיה, ועל־כן הם עוסקים שם בחכמות חיצוניות ביותר - על־ידי שמשחיתין פאת זקנם בשאט נפש ועוברים על חמשה לאוין בכל פעם, כי זה תלוי בזה כנ"ל, חכמות חיצוניות על־ידי השחתת פאת הזקן הקדוש כנ"ל. ובאמת אינם עוברים על חמשה לאוין בלבד, כי כשמשחיתין פאת זקנם כאלו עוברים על כל התורה כלה, כי כל התורה כלה תלויה בזה, כנ"ל.

כי על־ידי התער והסכין שמרימין על הדיקנא קדישא להשחיתה, חס ושלום, על־ידי־זה מתגבר, חס ושלום, מלכות עמלק שהוא כלליות של הארבע מלכיות, כנ"ל במאמר הנ"ל, כי עמלק הוא מזרע עשו הרשע שיניקתו מבחינת (בראשית כז, מ): "ועל חרבך תחיה", שעקר יניקתו כשנפגם, חס ושלום, חכמה תתאה הנ"ל, מלכות הנ"ל, שהוא בחינת (ויקרא כו, כה): "חרב נקמת נקם ברית", כמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינת 'חתכו לארבע', הנאמר שם במאמר הנ"ל.

כי עקר עלית ותקון המלכות הנ"ל הוא על־ידי תקון החרב דקדשה, שעל־ידי־זה חותכין המלכות, שהיא בחינת 'דלת' מן הד' מלכיות, בבחינת 'חתכו לד' - ומכניעין החרב של עשו, שהוא מלכות עמלק, בחינת "ועל חרבך תחיה" כנ"ל, וכשמרימין, חס ושלום, תער וסכין, שהוא בחינת חרב, על הזקן הקדוש - הוא פוגם מאד מאד בהמלכות דקדשה, שהיא בחינת "חרב נקמת נקם ברית", שעקר יניקתה מאור הפנים מבחינת שערות הזקן והפאות כנ"ל, ומתגבר, חס ושלום, חרבו של עשו בחינת מלכות עמלק, שהוא כלליות הארבע מלכיות.

והם באו לכל זה על־ידי פגם הברית שפגמו תחלה, כי בודאי אין אדם מרים ידו להשחית פאת זקנו, חס ושלום, כי־אם כשפגם תחלה בברית קדש הרבה מאד, שעל־ידי־זה פגם בהמח, בחכמה תתאה הנ"ל. ונתגרו בו מחשבות רעות, חכמות חיצוניות, עד שהשיאו רוחו הרעה להשחית זקנו, חס ושלום - שעל־ידי־זה עוקר עצמו לגמרי ממלכות דקדשה, מחכמה תתאה, מהשגת ואמונת ישראל ואין לו חלק בהשם־יתברך ובתורתו הקדושה ובעמו ישראל הקדוש, כנ"ל: