# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/63/8/

וזה בחינת פסח ואסור חמץ ואכילת מצה וכו', כי בפסח הוציא משה את ישראל ממצרים, ואז גלה להם השגת אלקותו יתברך, ועל־כן פסח ראש לרגלים, כי פסח הוא בחינת חסד, בחינת אברהם כידוע (זהר כי תצא רפב:), ועקר תקון המלכות חכמה תתאה הנ"ל, דהינו לחתכה מן הארבע מלכיות ולהעלותה לאור הפנים המאיר בשלש רגלים, הוא על־ידי החסד כנ"ל, ומחמת שפסח הוא התחלת התגלות אלקותו יתברך באור גדול מאד מאד, כמובא, על־כן אז החמץ אסור במשהו, כי אין בין חמץ למצה אלא משהו - שהוא החלל והפתח שבין הנקדה שיש בתוך ההא לגגה. שזהו ההבדל שבין חית להא - בין חמץ למצה.

כי השגת אלקות אי אפשר להשיג כי־אם על־ידי צמצומים רבים מעלה לעלול משכל עליון לשכל תחתון - כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל, ועל־כן העקר הוא האמונה, שהיא בחינת חכמה תתאה הנ"ל מלכות הנ"ל, וכל ההשגות וכל הצמצומים כלם הם בחינת אמונה, שהיא יסוד כל התורה כלה, כמו שכתוב (חבקוק ב, ד): "וצדיק באמונתו יחיה", וכמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה". כי אנשים פשוטים וקטני הערך - בודאי אי אפשר להם להשיג השגת אלקות, ועקר חיותם ותקותם לזכות לתכלית הנצחי, לתכלית האמתי - הוא רק על־ידי אמונה, ואפלו מי שיש לו שכל גדול והוא חריף ולמדן גדול בתורה, בחריפות ובקיאות בש"ס ופוסקים, ואפלו אם יש לו יד בחכמת הקבלה, בספרי הזהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל, כל זמן שלא זכך עצמו מזהמת הנחש ולא שבר עדין לגמרי תאות גופו וחמרו, ויש לו עדין איזה אחיזה ושמץ דבר מתאות הגוף והבלי עולם־הזה - בודאי עדין אין שכלו שלם ואסור לו לכנס בחכמת השגת אלקותו יתברך כלל, כי יוכל להכשל מאד ולפל, חס ושלום, רחמנא לצלן, וצריך להתחזק רק באמונה ולהשליך שכלו לגמרי, ולסמך רק על אבותינו הקדושים ועל הצדיקים האמתיים אשר כפו את יצרם ושברו את החמר לגמרי, כי רק הם זכו להשגת אלקותו יתברך בתכלית השלמות, ואפלו צדיקים כאלו שטהרו וקדשו עצמן מזהמת הנחש לגמרי, ושברו כל התאוות ובטלו את הגוף והחמר לגמרי, גם הם היה עקר התחזקות שלהם רק על־ידי האמונה הקדושה, כמובן בדברי רבנו ז"ל, בכמה מקומות, כי אי אפשר להשיג שום השגה ולדעת שום ידיעה בהתנוצצות אלקותו יתברך - כי־אם על־ידי האמונה הקדושה אשר היא השער שדרך שם נכנסין לכל הקדשות, לכל ההשגות ולכל הידיעות הקדושות, בבחינת (ויקרא טז, ג): "בזאת יבא אהרן אל הקדש", זאת - היא בחינת מלכות, כידוע, בחינת אמונה שהיא יסוד כל התורה, כמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה", בחינת זאת התורה והעדות והחקים והמשפטים וכו' - 'זאת' דיקא, כנ"ל. וזה שהאריך בתקונים (דף יא:; תקון ו' כא: ועוד) ובאר היטב דלית רשו לנביא וחוזה לאעלא לקדשא בר מינה וכו' (שאין רשות לנביא וחוזה להכנס לקדש בלעדיה) - כי אי אפשר להתקרב ולכנס לשום קדשה, לשום השגה ולשום ידיעה מהשם־יתברך, כי־אם על־ידי האמונה הקדושה.

וכל המלחמות וכל הנסיונות שיש להאדם בעבודת השם־יתברך, אי אפשר לנצח שום מלחמה ולעמד בנסיון כי־אם על־ידי האמונה הקדושה, כמו שכתוב שם בתקונים: ודוד כד הוה אעל בקרבא לא איתרחיץ אלא בה (ודוד כאשר היה יוצא למלחמה – בטח רק בה), כמו שכתוב (תהלים כז, ג): "אם תחנה עלי מחנה וכו' אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", הינו שעקר בטחונו ותקותו היה באמונה שנקראת "זאת" כנ"ל, דהינו שהיה יודע שהוא חזק בהאמונה בהשם־יתברך, ועל־כן הוא חזק שבודאי יעמד נגד כל המחנות והמלחמות של היצר־הרע והסטרא־אחרא, כי בודאי יוכל לנצחם ולשברם מאחר שיש לו אמונה חזקה בהשם־יתברך שנקרא "זאת" כנ"ל, בחינת (תהלים כז, ג): "בזאת אני בוטח" - 'בזאת' דיקא, הינו בהאמונה, כנ"ל.

והנביא כשראה ארך הגלות - לא היה לו תקוה לצאת משם כי־אם על־ידי האמונה שנקראת "זאת", כמו שכתוב (איכה ג, כא): "זאת אשיב אל לבי על־כן אוחיל" וכו', כמבאר בתקונים שם, כי הנביא ראה שבסוף הגלות בעקבא דמשיחא - יתגבר הבעל־דבר והסטרא־אחרא ביותר ויהיה קשה להאדם לנצחו, על־כן אמר שאין תקוה לצאת מהגלות כי־אם על־ידי בחינה זאת שהיא האמונה הקדושה, שמי שיהיה חזק בהאמונה, בודאי יזכה לנצח המלחמה ויצא מן הגלות בודאי, ועין שם בתקונים שהאריך בענין בחינה של זאת, שיעקב מסר זאת לבניו וכן משה וכו' וכו'.

והכלל, שבחינת "זאת" הנזכר שם בתקונים הוא בחינת האמונה הקדושה, שהיא עקר ויסוד כל התורה כלה, ורק על ידה יכולין לכנס לשערי הקדשה ולנצח כל המלחמות שיש להאדם בעבודת השם־יתברך: