# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/64/

גדל חמר העון של גלוח פאת הזקן והראש שכל דת ישראל תלוי בזה, כמו שאנו רואין שעקר הסימן בין ישראל לעכו"ם הוא בפאות וזקן, ומי שפורק על תורה ומצות ומגלח זקנו ופאותיו, הוא כמו מומר גמור לכל התורה כלה, כי עקר תחלת ההמרה של כל המומרים הוא שמגלחים פאותם וזקנם, שבזה מסלקין מעצמן ההכר והסימן של ישראל עם קדוש:

על־פי מה שמבאר בסימן כג בהתורה "צוית צדק", שיש פנים דקדשה שהם אנפין נהירין בחינת חיים, כמו שכתוב (משלי טז, טו): "באור פני מלך חיים" בחינת שמחה וכו', ויש פנים דסטרא־אחרא, שהם אנפין חשוכין, מרה שחורה, עבודת אלילים וכו'. ומבאר שם, שמי שמשקע בתאות ממון, הוא מקשר בפנים דסטרא־אחרא, אלהים אחרים, חשך בחינת מיתה וכו', אבל בני אדם שמשאם ומתנם באמונה, הם דבקים באור הפנים דקדשה, כי אין אמונה בלא אמת וכו' ואמת הוא אור הפנים כידוע וכו', עין שם כל זה היטב: