# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/64/1/

כי העקר הוא הפנים, כי בכל דבר בעולם עקר הדבר הוא בחינת פנים שלו, כמו אצל האדם עקר האדם הוא הפנים, כי כל המח והדעת והדבור, הכל בהפנים, כמו שכתוב (קהלת ח, א): "חכמת אדם תאיר פניו", וכל העסקים שיש עם האדם, שאחד עוסק עם חברו בתורה, או משא ומתן, הכל הוא בהפנים - ששם החכמה והדבור שהוא עקר האדם. וכמו כן בכל הדברים שבעולם יש בחינת פנים, שהוא עקר הדבר, שהוא בחינת הפנים של אותו הדבר.

וצריך כל אדם להסתכל בכל דבר על הפנים והעקר שלו, כי עקר של כל דבר, שהוא בחינת הפנים שלו, הוא האמת, כי האמת הוא בחינת הפנים, כמו שמבאר בתורה הזאת כנ"ל, וכמו שמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, שער הסליחות, פרק ד), שאמת הוא אור הפנים, וכן מבאר בסימן קצב - שאמת הוא הפנים של כל הפנים דקדשה וכו', עין שם,

ואמת הוא אחד, כמו שאמר אדמו"ר ז"ל בסימן נא ובמקום אחר (סימן רנא), הינו שעקר של כל דבר שהוא הפנים של אותו דבר כנ"ל, הוא רק האמת שהוא אחד - שהוא החיות אלקות המלבש באותו הדבר, שהוא עקר הדבר, כי השם־יתברך הוא עקרא ושרשא דכל עלמין (העקר והשרש של כל העולמות), ומי שמסתכל בכל דבר על החיות אלקות השוכן בו, שזה עקר האמת, הוא מסתכל על הפנים של הדבר שהוא עקר הדבר, כנ"ל.

וזה כל עבודת האדם בזה העולם לבקש תמיד בכל הדברים שבעולם את הפנים והעקר, שהוא האמת, שהוא השם־יתברך, שהוא עצם האמת והוא אחד ואין שני, והוא עקרא ושרשא דכל עלמין, והוא ברא כל דבר, והוא מחיה ומקים בכל עת כל הדברים שבעולם, והוא עקר הפנים של כל הדברים שבעולם, כי כלם מקבלים חיותם מהשם־יתברך, שזהו בחינת פניהם ועקרם, כנ"ל.

כי כל אדם צריך לבקש תמיד פני ה', כמו שכתוב (תהלים קה, ד): "בקשו פניו תמיד" וכתיב (שם כז, ח): "לך אמר לבי בקשו פני" וכו'. וכתיב (שם כד, ו): "זה דור דרשו מבקשי פניך יעקב סלה", כי האמת - הוא בחינת פני ה', כי מי שזוכה לידע האמת על בריו כמו שהוא אמת, שהשם־יתברך ברא הכל יש מאין, ומחיה ומקים הכל ברצונו ומשגיח על הכל בהשגחה פרטית, זאת הידיעה האמתית היא בחינת הארת פני ה', כי האמת - היא הפנים של כל הפנים כנ"ל, הינו כשיודעין האמת זה עקר בחינת הארת הפנים, כמו למשל בגשמיות, במלך בשר ודם, כל זמן שהמלך נסתר בחדריו, ואין זוכין לראותו הוא בבחינת הסתרת פנים, וכשמגלה עצמו לאנשיו ורואין אותו - זה בחינת הארת פנים, שמראה להם פנים, שהיה נסתר מהם עד הנה, כמו כן, להבדיל, בהשם־יתברך מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא שאי אפשר לראותו בעינים גשמיים, ואפלו בעיני השכל, כי־אם כל חד כפום מה דמשער בלביה, כמו שאיתא בזהר הקדוש (וירא קג:) ומובא בדברנו כמה פעמים - כשהשם־יתברך עוזר להאדם ומתנוצץ בדעתו ידיעת אמתתו - זה בחינת הארת פנים, ועל זה אנו מבקשין תמיד (תהלים סז, ב): "יאר פניו אתנו סלה", (שם לא, יז): "האירה פניך על עבדך" וכו', (שם קיט, קלה): "פניך האר בעבדך", והכהנים נצטוו לברך את ישראל בברכה זאת, כמו שכתוב: "יאר ה' פניו אליך" וכו', כי זה העקר - שזוכין להארת פני ה', דהינו שיאיר בדעתו אמתת אלקותו, שזה עקר אור הפנים, כי אמת הוא הפנים, כנ"ל: