# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/64/11/

כי קדם חטא אדם הראשון נאמר (בראשית ב, כה): "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו" - שלא היה אז עדין שום לבושין, כי קדם החטא היה זווגם רק בבחינת התחברות אמת ואמונה בלי שום אחיזת הסטרא־אחרא כלל, על־כן לא היה אז שום בשת, ולא היו צריכין שום לבושין, אבל אחר החטא שנאחז בהם זהמת הנחש - ועקר זהמת הנחש הוא עצת הנחש שקבלה, שהם בחינת "עצת רשעים", שזהו בחינת 'נחש הטיל זהמא בחוה', בחינת נשואין דקלפה - ומאז נאחז זהמת הנחש בהזווגים, עד שכל הזווגים, אפלו של התר, יש בהם אחיזת היצר־הרע, כמובא (זהר נח, סא.), ועקר אחיזת היצר־הרע שיש בהזווג הוא בחינת "עצת רשעים", עצת הנחש - שמשם נמשך כל חמימות היצר־הרע, כי עקר היצר־הרע הוא אל אחר – כפירות, שמשם נמשך תאות נאוף, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (שיחות הר"ן סימן קו), וכל הכפירות פגם האמונה, נמשכין מעצות של רשעים, שהם בחינת עצת הנחש כנ"ל, כי כמו שעל־ידי עצת צדיקים מקבלין אמת, שעל־ידי־זה זוכין לאמונה, כמו כן, להפך - על־ידי העצות שמקבלין מרשעים ומרחוקי אמת, על־ידי־זה נפגם האמונה ונמשכין כפירות ובלבולי אמונה, ומשם עקר תאות נאוף כנ"ל. ומאז והלאה שנאחז בהם זהמת הנחש, שהיא בחינת פגם האמת והאמונה, מאז הכרחו למלבושים, כמו שכתוב שם בפרשה (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". כי מקדם שלא היה אחיזה להעצת הנחש, שהם "עצת רשעים" - היו יכולים לקבל אור האמת והאמונה בלי שום לבושים, כי היו הכל רואין את האמת והאמונה - שהיו רואין עין בעין שאמתת ידיעתו יתברך הוא על־ידי אמונה.

כי באמת בהשרש - אמת ואמונה כלא חד כנ"ל, כי שרש אמת ואמונה הם בחינת תכלית הידיעה דלא נדע - שהשיגו האמת בתכלית הידיעה עד שראו וידעו בידיעה ברורה אמתת אלקותו יתברך, שאי אפשר לידע ממנו כי־אם על־ידי אמונה, כי גם עתה יש כמה דברים שבני אדם יודעים אותם בברור שהוא כן, אף־על־פי שאינם יודעים בשום שכל איך יוכל להתהוות זאת, כי כן הוא כל הבריאה כלה, וכמו שהמחקרים בעצמן מודים שאין ראיה מחסרון השכל על מניעת הדבר, לומר שבודאי הדבר נמנע מחמת שאין מבינים זאת בשכל, כי אנו רואין כמה דברים, שאם לא היינו רואין אותם בעינים - בודאי לא היינו מבינים אותם בשכל בשום אפן, ואף־על־פי־כן אנו רואין שהוא כן, וכמו שמביאים המשל ממי שנולד במדבר שמם ולא ראה מעולם זכר ונקבה, אם היו מספרים לו שביאתו לעולם וכל הויתו נמשך על־ידי טפה סרוחה שהיתה במעי אדם תשעה חדשים סגור ומסגר וכו', בודאי היה מכחיש הדבר ומלעיג על זה מאד - איך אפשר שיהיה במציאות דבר זר כזה וכו'? ואף־על־פי־כן אנו רואין שהוא כן, וכן כל הדברים שבעולם אין שום שכל מחיבם, כי בודאי אי אפשר להבין בשום שכל, איך נעשה מגרעין אחד אילן גדול כזה, עם כל־כך הרבה פרות שגדלים ממנו שנים הרבה, ומכל פרי ופרי יש גרעינים הרבה, שמכל גרעין וגרעין יכולין לטע עוד אילנות כאלה, וכן בכל פרטי הבריאה, כמו שאמר דוד (תהלים קד, כד): "מה רבו מעשיך ה'" וכו', "מה גדלו מעשיך ה'" (שם צב, ו), מכל שכן המופתים הנוראים שראינו בעינינו בלי שעור, כמו קריעת ים סוף וירידת המן והבאר וכו'. נמצא, שהאדם יכול לראות בעיניו דבר שאינו מבין בשכל, שעל־ידי־זה מכרח להתחזק באמונה.

וקדם החטא היתה ידיעת האמת ברורה בתכלית הברור, עד שהיו יודעין שאי אפשר לידע כי־אם על־ידי אמונה, כי באמת בהשרש אמת ואמונה שניהם אחד בתכלית האחדות, כנ"ל.

אבל אחר החטא, שנאחז עצת הנחש בהם, על־ידי־זה אי אפשר עתה לקבל אור האמת והאמונה כי־אם על־ידי לבושין הרבה, שהם בחינת כלל התורה שנתן לנו משה רבנו, עליו השלום, שנתלבשה בכמה לבושין בסוד חלוקא דרבנן (עין זהר ויקהל רי. בהעלותך קנב.), וכן כל החדושי תורה שהצדיקים שבכל דור מחדשין ומבארין לנו דרכי התורה שעקרה אמת ואמונה, כמו שכתוב (מלאכי ב, ו): "תורת אמת", וכתיב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה", הינו שאי אפשר לקבל האמת והאמונה כי־אם על־ידי כמה לבושין והקדמות שהצדיקים מבארים לנו על־ידי חדושי תורתם הנפלאות, כי כל החדושים וכל התורות שהצדיקים מגלים לנו - הכל בשביל להמשיך בנו אמונה, כמובן בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (עין שיחות הר"ן סימן ריט), וכל דבריהם הם כמו הקדמות וסבובים כדי להכניס בנו אמונה שלמה באמת, והם בחינת לבושין שמלבישים בהם את האמת והאמונה, ומשם נמשכים כל המלבושים שבעולם שנתהוו אחר החטא - שהם תקון גדול, כדי שלא יהיה כח לזהמת הנחש, עצת הרשעים להתאחז בהאמת ואמונה לפגם אותם, חס ושלום, כי הלבושים מפסיקים ביניהם ומרחקים אותם מלהתקרב אל האמת והאמונה, כי הלבושים נמשכים מסוד החשמל שנמשך מבינה וכו', כמובא (פרי־עץ־חיים, תפלה, פרק ג).

וזה בחינת ציצית - שהם תקון הלבושים וכל הלבושים נמשכין מהם - שעקר תקון המשכת האמת והאמונה בעולם הוא על ידם, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעל־ידי ציצית נצולין מעצת רשעים וכו', וזוכין לעצת צדיקים שהם "כלה זרע אמת", שעל־ידי־זה זוכין לאמונה, נמצא, שעקר המשכת אמת ואמונה הם על־ידי ציצית, שהם בחינת תקון הלבושים, ומשם נמשכין כל הלבושין שבעולם. ועל־כן כל קיום התורה תלוי בציצית, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' וכו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי" וכו', כי כל קיום התורה, שהיא בחינת אמת ואמונה, זוכין על־ידי תקון המלבושים שהם בחינת ציצית כנ"ל, כי המלבושים בעצמן צריכין תקון - ותקונם על־ידי הציצית, כי מחמת שהמלבושים הם מבחוץ של האדם והם סמוכין אל החיצונים, על־כן הם נאחזין בשולי הבגדים, כידוע (פרי־עץ־חיים, ראש־חדש, פרק ג), בבחינת (ברכות ו.): 'הני מאני דרבנן דבלו - מניהו' (בגדי החכמים שבלו ונשחקו, זה מהם – מהמזיקים), על־כן צריכין לתקנם על־ידי הציצית שהם תקון המלבושים, שעל ידם נתתקנים כל המלבושים שבעולם, שעל־ידי־זה עקר תקון המשכת האמת והאמונה בעולם, כנ"ל: