# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/64/12/

וזה בחינת אסור לא ילבש גבר. כי יש לבושי אמת שמהם נמשכין לבושי איש, ויש לבושי אמונה שמהם נמשכין לבושי אשה, כי איש ואשה שרשם הם בחינת אמת ואמונה כנ"ל, כי כל מה שהאדם מבין בשכל אמתת הדבר - זה בחינת אמת, ומה שאינו מבין בשכל, רק מאמין בו, זה בחינת אמונה, כי עקר כל החכמות הוא אמת, כי אפלו אם יאמר איזה חכמה ושכל גדול שמחיב שיהיה הדבר כך, אם האמת אינו כן - בודאי אינו חכמה כלל, אדרבא, הוא טעות ושטות, ואפלו כל חכמי המחקרים מודים שעקר החכמה הוא להשיג אמתת הדבר, כמו למשל בחכמת הרפואה, אם יאמר הרופא שעל־פי חכמת הרפואה צריך זה החולה לאכל דברים חזקים וחריפים ועל־ידי־זה יתרפא בודאי ויחיה מחליו, ויוכיח זאת בראיות ושכליות וחכמות עמקות, אם אף־על־פי־כן האמת אינו כן, אדרבא, החולה שהלך בדרכי רפואתו הכביד עליו חליו ומת על־ידי רפואותיו דיקא, וכל הרופאים ראו בעיניהם אחר־כך שמת דיקא על־ידי רפואותיו, הנה בודאי אין חכמת הדאקטיר נחשבת לחכמה כלל, מאחר שדיקא על־ידי חכמתו המית את האדם, וכן בכל הדברים שבעולם, כל זמן שאינו משיג אמתת הדבר - אינו חכמה כלל.

ואפלו בלמוד התורה הקדושה רואין זאת, שיש לומדים שאומרים פשט גדול בגמרא פרוש רש"י תוספות בחריפות גדול, אבל אף־על־פי־כן מי שמסתכל על האמת לאמתו, רואה שהפשט האמת אינו כן - בודאי פלפול וחריפות כזה אינו כלום, כי הוא פלפול של הבל ואין קובעין הלכה כמותו כי־אם כפי הפשט האמת בגמרא, ואף־על־פי שאמרו רבותינו ז"ל (מגיד מישרים, פרשת ויקהל): 'חדי קדשא בריך הוא בפלפולא' (הקדוש ברוך הוא שמח בפלפול), הינו אם כונתו לאמת, שרוצה לכון האמת בהתורה ומפלפל בה בשביל להבין האמת, אזי אף־על־פי שעדין אינו זוכה אל האמת - יש להקדוש־ברוך־הוא נחת מהפלפול בהתורה הקדושה, כי כל התורה הקדושה היא בחינת אמת, וכל מה שמכניסין דעתו לעין ולפלפל בה וכונתו אל האמת, הכל נקרא אמת, מאחר שעוסק בתורה וממשיך עצמו אל האמת, רק שעדין לא זכה אליו בשלמות. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל (גטין מג.) על פסוק (ישעיה ג, ו): "והמכשלה הזאת" וכו' – 'אלו דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם', אבל מי שאין כונתו אל האמת, רק הוא מפלפל בתורה בשביל כבוד וגאות, בשביל שיתקרי 'רבי' וכו', כדי להתיהר ולקנטר, ואומר פלפולים של הבל שאינם מכונים אל האמת - בודאי אין זה חכם כלל, מאחר שנוטה מהאמת על־ידי חכמתו, ואינו זוכה להבין אמתת הסגיא וההלכה על־ידי חכמתו. מכל שכן להבדיל בשאר החכמות, שאם אינו מכון אמתת הרפואה מה תועלת בחכמתו? אדרבא, הוא ממית אנשים על־ידי חכמתו הרעה. וכן בכל החכמות עקר החכמה הוא אמת, דהינו להשיג ולהבין אמתת הדבר (וכמבאר עוד מזה בדברנו במקום אחר, בהלכות פסח, הלכה ז', על־פי התורה הזאת, עין שם):

נמצא, כל מה שאדם מבין בחכמתו אמתת הדבר זה נקרא "אמת", ומה שאינו יכול להבין רק על־פי אמונה זה נקרא "אמונה", אבל אמת ואמונה בשרשם - שניהם אחד כנ"ל, כי עקר האמת והאמונה הוא לדעת אותו יתברך ותורתו הקדושה וצדיקיו האמתיים, שזה עקר התכלית, שבשביל זה נברא האדם, וכמו שכתוב (ירמיה ט, כב): "אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי־אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי". ולדעת ממנו יתברך ומתורתו הקדושה ומצדיקיו האמתיים אי אפשר כי־אם על־ידי התחברות אמת ואמונה יחד, כי לראות האמת בעיני השכל ממש, בודאי אי אפשר מגדל האור כנ"ל - כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל. וכמו שכתוב בזהר הקדוש (הקדמת הזהר א:): 'בתר דפשפש ואסתכל וכו' מה חמית מה ידעת מה פשפשת' (אחרי שהשיג וראה הוא אומר לעצמו, מה ראית ומה משמשת, מצאת).

על־כן צריכין לסמך רק על אמונה, כמו שקבלנו מאבותינו ורבותינו הקדושים, וכן אי אפשר לידע הטעם של שום מצוה, כי המצוות הם אחדותו יתברך, שאי אפשר להבין טעמם בזה העולם בזה הגוף, וכמו שכתוב (תהלים קיט, צו): "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד", וכן קדשת הצדיקים אמתיים אי אפשר להבין ולהשיג - כי גבהו דרכיהם מדרכינו, כי הם מדמים צורה ליוצרה (בראשית־רבה כז, א), ונכללים בו יתברך, ואי אפשר להשיג כל דרכיהם בשכלנו, וצריכין לסמך רק על אמונה.

אבל אין שלמות להאמונה בלא אמת כנ"ל, כי אמונה בלא אמת אינה כלום, כי בלא אמת יכול לפל לאמונות כוזביות, לאמונות של שטות והבל, על־כן עקר האמונה על־ידי אמת - שמי שמסתכל על האמת זוכה לאמונה הקדושה האמתית, כי האמת מאיר בו להתרחק מאמונות כוזביות ולהתחזק בהאמונה הקדושה האמתית (וכמבאר מזה עוד בהלכות פסח, הלכה ז', הנ"ל, עין שם), וזה זוכין על־ידי שמקרבין עצמן לצדיקים ומקבלין עצתם שהם בחינת אמת - שעל־ידי־זה נחקק בו אמת וזוכה לאמונה הקדושה האמתית ולהתרחק מאמונות כוזביות, כי דברי הצדיקים האמתיים הם בחינת לבושין שמלבישין בו האמת והאמונה, שעל־ידי־זה מכניסין האמת בעולם להתרחק מאמונות כוזביות ולהתדבק באמונה הקדושה, כי אף־על־פי שאמונה הוא בדבר שאין השכל מבין, אף־על־פי־כן מי שמסתכל על האמת יכול לראות ולהבין החלוק וההבדל שבין אמונה הקדושה שקבלנו מאבותינו הקדושים מימי אברהם אבינו, עליו השלום, וכו', עד שבא משה רבנו, עליו השלום, ונתן לנו את התורה באותות ומופתים נוראים אשר לא נשמעו ונראו מעולם, כמו שכתוב (דברים ד, כט): "השמע עם וכו' כי שאל נא וכו', הנשמע כדבר הזה או הנהיה כמוהו וכו' אתם ראיתם" וכו', לבין ההפך, להבדיל באלפי אלפים ורבי רבבות הבדלות, האמונות כוזביות של שטות והבל שקבלו ממי שקבלו, אשר מפרסם שקריהם ופחזותם לעין כל, כידוע ומפרסם לכל, ותפח רוחם ונשמתם של האפיקורסים שבחלקלקות דבריהם הם כוללים לפעמים אמונתנו הקדושה והטהורה עם שאר אמונות כוזביות של שטות והבל, כמבאר למי שבקי בדרכיהם הרעים, ואין כאן מקום להאריך בזה, והאמת נגלה ומבאר למי שחפץ באמת לאמתו, וכנ"ל.

וזה בחינת (דברים כב, ה): לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה - שאסור להחליף את הלבושים, שמשם עקר יניקת הקלפות והסטרא־אחרא שיונקים מהיכלי התמורות, שמחליפין האמת על־ידי לבושין וכסויין של אמונות כוזביות, וכן מחליפין האמונה האמתית על־ידי לבושין וכסויין של החכמות שלהם - שמחליפין האמת בשקר, הינו שלפעמים מתגברין על־ידי אמונות כוזביות ורוצין להעלים האמת על־ידי־זה, ואומרים להאמין באמונות כוזביות, אף־על־פי שרואין בעיני האמת שהוא שקר וכזב, הם אומרים: הלא אמונה היא רק במה שאין השכל מבין. וכן להפך, הם מתגברים כנגד האמונה הקדושה על־ידי האמת שלהם שהוא שקר, ואומרים: הלא השכל האמת אינו מחיב את הדבר הזה, כי הם "חכמים להרע ולהיטיב לא ידעו" (ירמיה ד, כב), ומהפכים דברי אלקים חיים, כמו שכתוב (ישעיה ה, כ־כא): "הוי חכמים בעיניהם וכו', האמרים לרע טוב ולטוב רע".

אבל ברוך השם־יתברך אשר נתן לנו תורת אמת והבדילנו מן התועים האלה, והוא ברחמיו שולח לנו בכל דור צדיקים אמתיים שהם מכניסים בנו האמת והאמונה, כי על־ידי דבריהם הקדושים שהם בחינת לבושין, הם מכניסין בנו חכמת האמת לאמתו - לידע לסור מאמונות כוזביות, מאמונות של שטות והבל, אשר שקריהם נגלה לעין כל, כי אף־על־פי שאמונה היא בדבר שאין השכל מבין, אף־על־פי־כן על־ידי לבושי האמת של הצדיקים האמתיים, על־ידי־זה רואין ומבינים האמת לאמתו, שאמונות שלהם הוא שקר וכזב הבל וריק, וכן הצדיקים בחכמתם הנפלאה הם עושין לבושין להאמונה הקדושה להכניס בנו האמונה הקדושה, להאמין בהאמת אף־על־פי שאין מבינין אותו בשכל, כי מאירין בנו על־ידי דבריהם הקדושים שהם בחינת לבושין - להסתכל על האמת לאמתו, שעל־ידי־זה נתחזקה האמונה הקדושה אצל כל אחד, כי האמת הוא אחד, ואי אפשר לסתר האמת בשום אפן, כמו שכתוב (משלי יב, יט): "שפת אמת תכון" וכו', כי הצדיקים מאירין בנו האמת על־ידי עצתם הקדושה, שעל־ידי־זה זוכין לאמונה הקדושה בבחינת 'צדק - כד אתחבר בה אמת, אתעבידת אמונה', וכנ"ל: