# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/64/15/

וזה בחינת אסור נדה, כי דם נדות נמשך מזהמת הנחש שהטיל בחוה שמשם עקר דם נדות, כידוע, כי אז נגזר עליה (בראשית ג, טז): "הרבה ארבה עצבונך" וכו', שזהו בחינת דם נדות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין ק:). ועל־כן אז אסורה לבעלה, כי אז אי אפשר לברר הזווג מזהמת הנחש שהוא בחינת דם נדות שנאחז בה ביותר, כי אפלו זווג של התר צריך ברור וזכוך גדול מזהמת הנחש כנ"ל, אבל עתה שנתעורר בה דם נדות שהוא עקר זהמת הנחש כנ"ל, על־כן אי־אפשר לברר הזווג בשום אפן, על־כן אסורה לבעלה באסור חמור מאד.

ועל־כן אינה נטהרת עד שסופרת שבעה נקיים - שהם כנגד שבעת ימי הבנין, שהם בחינת שבע מדות, כי כל השבע מדות, שהם בחינת שבעת ימי הבנין, כל עקר שלמות תקונן והארתן הוא להאיר להמלכות שהיא מדה השביעית, שהיא בחינת אמונה, כידוע, כי אי אפשר לנק ולקבל משום מדה כי־אם על ידה, כמו שכתוב בתקונים באריכות (דף יא, תקון ו', כא: ועוד): 'דלית רשו לנביא וחוזה לאעלא למלכא אלא בה' וכו' (שאין רשות לנביא ולחוזה להכנס למלך אלא דרכה), שזהו בחינת (ויקרא טז, ג): "בזאת יבא אהרן אל הקדש", כי האמונה בחינת מלכות נקראת "זאת", וזהו "וזאת אשר דבר להם אביהם" (בראשית מט, כח), "וזאת הברכה" וכו' (דברים לג, א): 'ונביא כד חזי אורכא דגלותא אמר (איכה ג, כא): "זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל"', עין שם (והנביא כאשר הוא ראה את ארך הגלות אמר וכו'), כי אי אפשר להתקרב ולדעת מהשם־יתברך על־ידי שום ספירה ומדה וחכמה ושכל כי־אם על־ידי אמונה שנקראת "זאת", שהיא השער והפתח להתקרב ולדעת מהשם־יתברך, כי על־ידי האמונה יכולין לכנס לכל המדות ולהתקרב אליו יתברך באמת, ועל־כן צריכה הנדה לספר שבעה נקיים, כי מאחר שנתעורר בה דם נדות שהם זהמת הנחש ונאסרה להתחבר בבעלה, שהוא בחינת אמת, על־כן אינה נטהרת עד שחוזרת וסופרת שבעה נקיים כדי לחזר ולהמשיך עליה הארה מכל השבע מדות - שכל שלמותן כשמאירין אל האמונה ומשלימין אותה שתהיה ראויה להתחבר בבעלה שהוא בחינת אמת, כנ"ל: