# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/64/2/

אבל עקר אור הפנים אי אפשר לקבל כי־אם על־ידי אמונה, כי עצם הפנים שהוא האמת, דהינו ידיעת אמתת אלקותו יתברך - אי אפשר לקבל מחמת רבוי אור, כי־אם היה מתגלה לעין כל אמתתו באתגליא - היה העולם מתבטל במציאות, כי אפלו אור השמש אי אפשר לבני אדם להסתכל באורו, מחמת רבוי האור, מכל שכן וכל שכן אור הגדול והנורא הזה, על־כן השם־יתברך ברחמיו שחפץ בקיום העולם, צמצם והסתיר אור האמת, שהוא אור הפנים בבחינת (ישעיה מה, טו): "אכן אתה אל מסתתר", ודיקא על־ידי רבוי הצמצומים יכולין לידע מאמתתו, כי צמצם את האמת בחכמה נפלאה, בצמצומים רבים ושונים, בדרכים נפלאים ונוראים, עד שנתהוה מדת האמונה - שבחכמתו הנפלאה האיר בהאדם מדת האמונה הקדושה שיש בנשמת האדם רשימה מאמתת אלקותו יתברך, שעל־ידי־זה יש לו כח להאמין בהאמת, אף־על־פי שאינו רואה האמת עדין בדעתו.

והאמונה היא עקר הידיעה, בבחינת (הושע ב, כב): "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" - שהאמונה היא עקר הידיעה, כמו שאנו רואין אפלו בגשמיות, שעקר הידיעה הברורה הוא על־ידי אמונה דיקא מה שאחד מאמין לחברו, ואין קיום להעולם בלי אמונה מה שאחד מכרח להאמין לחברו, כי בלא אמונה לא יתקים שום עסק ומשא ומתן, כמו למשל, כשאחד רוצה לידע המקח מאיזה סחורה במרחקים, כגון המקח מחטים באדעס או בסטאנבול או במרחקים יותר - אם ירצה לבלי לסמך על שום נאמנות של שום אדם בעולם, בודאי לא ידע לעולם המקח, כי אפלו אם יהיה החכם הגדול שבחכמים ויחקר בחקירתו בכמה סברות וחכמות נפלאות שראוי עתה שיהיה המקח ביקר, אף־על־פי־כן הידיעה הזאת שעל־פי סברות החכמות אינה ידיעה כלל, כי כבר ראינו כמה פעמים שהיתה הסברה נותנת שיהיה חטים ביקר ואף־על־פי־כן היה בזול גדול, וכן בכל הסחורות והעסקים - הידיעה שעל־פי סברא וחכמה אינה ידיעה כלל, רק מי שרוצה לידע ידיעה ברורה מהמקח של איזה סחורה, בהכרח שיסמך על איש נאמן - שיבחר לו איש נאמן שראוי לסמך עליו, שהוא יודע שהוא אוהבו באמת ויש לו נאמנות, וכשזה הנאמן באמת כותב לו ידיעה מאיזה מקח, מסחורה וכיוצא, זאת הידיעה היא ידיעה ברורה באין ספק אף־על־פי שאינו מבין בשכלו שום סברא ושכל שיהיה עתה המקח כך, אדרבא, הסברא נותנת שיהיה בהפך, אף־על־פי־כן הוא יודע ידיעה ברורה ואמתית שהמקח הוא כך על־ידי אמונה שמאמין לחברו הנאמן שבודאי לא ישקר בו ובודאי כותב לו האמת, נמצא, שעקר הידיעה הברורה היא על־ידי אמונה.

כי אין קיום להעולם בלא אמונה, כי כל המשא ומתן והעסקים שבעולם, וכל ההתחברות שבין בני אדם אי אפשר להתקים בלא אמונה, כי אפלו אם יהיה האדם חכם גדול ביותר אם ירצה שלא לעשות שום משא ומתן עד שידע מהות המשא ומתן בחכמתו, ולא ירצה לתן מידו שום דבר לחברו מחמת שאינו מאמין לו, בודאי לא יוכל לעשות שום עסק ושום משא ומתן, כי כל העסקים והמשא ומתן בהכרח שיהיה נגמר על־ידי קבוץ כמה אנשים, ובהכרח שיאמין אחד לחברו, ובלא זה לא יגמר שום עסק ושום משא ומתן, כידוע ומברר בחוש, רק שכל אחד צריך לבקש איש נאמן שיהיה ראוי לו לסמך עליו, אבל על כל פנים בלא נאמנות שיתן לאיזה אדם, אי אפשר לו לעשות המשא ומתן והעסק, ובפרט העסקים והמשא ומתן הגדולים למרחקים. וכל הנאמנות שבין אדם לחברו הכל נמשך מכח האמונה הקדושה שצריכין להאמין בהשם־יתברך ובצדיקיו ובתורתו הקדושה, שברא השם־יתברך כח האמונה בהאדם שיהיה לו כח ובחירה להאמין בהאמת, ומשם נשתלשלה האמונה והנאמנות שבין אדם לחברו, שהוא קיום העולם.

ועל־כן באמת אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צב.): 'המחליף בדבורו, כאלו עובד עבודה־זרה', כי בודאי כשמשקר בחברו באיזה משא ומתן ואין לו נאמנות, הוא פוגם בהאמונה הקדושה ונחשב כעובד עבודה־זרה ממש, כי הנאמנות שבין אדם לחברו נמשך מהאמונה הקדושה, כנ"ל: