# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/64/5/

כי אמת ואמונה הם שניהם אחד, כי מי שמאמין בהאמת הוא מקשר אל האמת כאלו היה יודע אותו בשכל, ואין חלוק ביניהם כלל, אדרבא, עקר האמת אי אפשר לידע כי־אם על־ידי אמונה כנ"ל, כי אמת ואמונה הם בחינת איש ואשה, ועל זה נאמר (בראשית ב, יח): "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", האדם - זה בחינת האמת שהוא בחינת איש, לא טוב שיהיה לבדו - כי אי אפשר להנות מהאמת ולהוליד ממנו לבדו, מחמת שאי אפשר לקבל עצם האמת כנ"ל, ועל־כן אמר השם־יתברך שיעשה לו עזר כנגדו, שהיא האשה יראת ה', שהיא אשת חיל, שהיא בחינת האמונה הקדושה, שהיא כלה - הכלולה מהכל, המשבחת בכל ספר שיר השירים (עין זהר חלק ב, קסט.), כי אמונה הקדושה כלולה מהכל, כי כל ההשגות הגבוהות וכל ידיעת אלקות, הכל אין יכולין לקבל כי־אם על־ידי אמונה, כי האמונה היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו של האמת - כי שניהם אחד, ואי אפשר לזה בלא זה, וכל קיום העולם על־ידי שניהם דיקא, שבאמת הם אחד בבחינת (בראשית ב, כד): "והיו לבשר אחד", כי מאחר שמאמין בהאמת לאמתו - נכלל האמונה בהאמת בתכלית האחדות, ועל־ידי־זה נולדים כל ההשגות לדעת מאמתת אלקותו יתברך שמו לנצח.

כי אי אפשר לדעת ממנו יתברך כי־אם על־ידי התחברות אמת ואמונה, בבחינת (הושע ב, כב): "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'", כי אמת בלא אמונה אי אפשר לקבל, מחמת רבוי אור כנ"ל, ואמונה בלא אמת בודאי אינו כלום, כי כשאינו מסתכל על האמת אז יש לו אמונות כוזביות, שהם עבודה־זרה, אלהים אחרים, פנים דסטרא־אחרא, המבארים בהתורה הנ"ל, ועקר קיום של האמונה הקדושה הוא על־ידי אמת, בבחינת (זהר בלק קצח:): 'צדק כד אתחברת בה אמת אתעבידת אמונה', הינו כשמסתכל על האמת לאמתו, ואז בודאי רואה בעיניו שראוי להאמין באבותינו הקדושים ובצדיקים אמתיים שמזהירים אותנו לקים תורתנו הקדושה (כמבאר מזה במקום אחר, בהלכות פסח, הלכה ז', עין שם). ו אז אתעבידת אמונה - שזוכה לאמונה הקדושה בשלמות, ואז נכלל אמת ואמונה יחד - כי באמת שניהם אחד כנ"ל, ועל־ידי־זה נולדים כל ההשגות והידיעות, כי על־ידי אמונה זוכין אחר־כך להשגות וידיעות גבוהות מאד, כמו שמבאר על פסוק (שמות יז, יב): "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש" (בסימן צא, ובמקום אחר).

ועל־ידי אלו הידיעות מולידין נפשות ממש, כי כל מה שהצדיקים משיגין השגות גבוהות יותר על־ידי שזכו לחבר אמת ואמונה בשלמות, על־ידי־זה זוכין להכניס אמונה בלב נפשות ישראל, כי זה עקר שלמות ההשגה של הצדיקים, שבכל פעם משיג השגות גבוהות משכל עליון וגבה ביותר, עד שיכול לצמצם השגות אלקותו בצמצומים נפלאים כאלה, עד שיכול להכניס האמונה הקדושה בלב כל הנפשות הירודות הרחוקות ממנו יתברך מאד מאד, וכמובן כל זה בתחלת התורה "מישרא דסכינא" בסימן ל, שכל מה שהחולה נחלש ביותר צריך רופא גדול ביותר, שיוכל להכניס בו השגות אלקות וכו', עין שם. וזהו בחינת שערות הפאות והזקן - שהם צמצומים גבוהים ונוראים הנמשכין ממקום עליון וגבה כזה, עד שעל־ידי אלו הצמצומים של השערות הקדושים נמשכין דרכי האמונה הקדושה אפלו להמדרגות הפחותות והירודות מאד, כי כל מה שהצמצומים נמשכין ממקום גבה יותר, הם יכולין להלביש השכל ולהודיעו אפלו להקטנים והפחותים ביותר, כנ"ל.

ועל־כן עקר היהדות של ישראל עם קדוש הוא על־ידי הזקן והפאות, שכל זמן שאינו משליך מעליו הפאות והזקן, אפלו אם הוא כמו שהוא, עדין יש לו סימן של ישראל ויכולין להאיר גם בו איזה בחינה מהאמונה הקדושה, ויכול עדין לשוב להשם־יתברך בנקל, אבל כשנתפקר, חס ושלום, עד שמשליך מעליו הזקן והפאות, הוא חשוד על כל התורה כלה ונתרחק מהאמונה בתכלית, כי עקר המשכת האמונה הקדושה הוא על־ידי שערות הזקן והפאות, כנ"ל: