# הלכה ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/65/

"לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך" וכו' (ויקרא יט, כז) - על־פי התורה "עתיקא טמיר וסתים" בסימן כא, עין שם.

והכלל, כי יש מקיפים ופנימיים, הינו שהשכל שהאדם משיג ונכנס בשכלו זה בחינת שכל פנימי - שנכנס השכל בפנימיות מחו, אבל יש שכל שאינו יכול לכנס בפנימיות מחו מחמת עצם גדלו של זה השכל, רק הוא עומד ומסבב ומקיף את המח, זה בחינת שכל המקיף, והשכל הפנימי יונק משכל המקיף, וכל הקשיות והמבוכות של המחקרים נמשך משכל המקיף, ומחמת זה אי אפשר בשום אפן לתרצם, כי נמשכים משכל המקיף שאי אפשר להכניסו בפנימיות השכל. כי יש כמה בחינות במקיפים, כי יש מקיפים שאפשר להשיגם, כי כל אדם יש לו בחינת שכל הפנימי והמקיף, וצריך כל אדם לפי מדרגתו להשתדל ביגיעות בעבודת השם־יתברך עד שישיג השכל המקיף ויכניס אותו בפנימיות דעתו, עד שיהיה נעשה מהמקיף פנימי ויהיה לו מקיף גבוה יותר, כן ילך מדרגא לדרגא וכו', אבל יש מקיפים שאי אפשר בזה העולם להשיגם, ומשם נמשכים כל המבוכות הנ"ל, ומשם עקר הבחירה, כי זה עקר הבחירה מה שאין משיגין השכל של הידיעה והבחירה. וזהו בחינת (ברכות יז.): 'לעתיד לבוא צדיקים יושבים' (ברכות יז.), שלא יהיה להם בחירה וכו', ואז 'ועטרותיהם' שהם המקיפים, 'בראשיהם' - שיכנסו כל המקיפים לפנים מחמת שאז לא יהיה בחירה וכו', ועין שם כל זה היטב. ולזכות להשגת המקיפים הנ"ל הוא על־ידי קדשת שבעת הנרות, שהם: העינים והאזנים והחטם והפה וכו', עין שם: