# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/65/10/

ובשביל זה מאן משה רבנו הרבה בשליחותו כששלחו השם־יתברך להוציא את ישראל ממצרים וטען כמה טענות – "ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם" וכו' (שמות ג, יג), "והן לא יאמינו לי" וכו' (שם ד, א), וכן הרבה - עד שבסוף אמר (ד, יג): "שלח נא ביד תשלח" וכו', כי ידע שקשה מאד להכניס הדעת בישראל, כי עדין לא קדשו את עצמן כראוי, כי ידוע שישראל אז לא היו עדין ראויים לגאלה, כמו שכתוב ביחזקאל בסימן טז (פסוק ד): "ובמים לא רחצת למשעי" וכו' עד (פסוק ו): "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וכו', על־כן היה קשה מאד להכניס בהם הדעת האמתי, שבזה היה תלוי כל גאלתם, כנ"ל.

אבל השם־יתברך הכריחו לילך ולהאיר בהם הדעת ולהוציאם, כי חמל עליהם בזכות אבות ודלג על הקץ, כמו שכתוב (שיר־השירים ב, ח): "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" וכו' (פרקי דרבי אליעזר פרק מח), כי השם־יתברך ראה שאם לא יאיר בהם הדעת כלל, אם כן, מהיכן יזכו לגאלה? כי ראה שאי אפשר להמתין בגאלתם עד שיקדשו את שבעת הנרות כראוי, באפן שיהיו ראויים להשגת המקיפים על־ידי קדשתם, כי אי אפשר להמתין על זה, כי הבעל־דבר מתגבר מאד, וחס ושלום, באריכת הזמן ישתקעו לגמרי בגלות וזהמת מצרים, חס ושלום. כמובא (אלשיך שמות יב), שאם היו ישראל, חס ושלום, מתמהמהים עוד כרגע במצרים, היו נשארים משקעים שם, חס ושלום, שזהו סוד (שמות יב, לט): "ולא יכלו להתמהמה" וכו' כידוע, על־כן חמל עליהם השם־יתברך ודלג על הקץ והאיר בהם הארת הדעת על־ידי משה רבנו, הארה נפלאה, אף־על־פי שלא היו ראויים לזה על־ידי מעשיהם, ועל־ידי־זה נתעוררו לשוב להשם־יתברך בבחינת (שיר־השירים א, ד): "משכני אחריך נרוצה", וכעין שפרש רש"י שם, עין שם.

אבל עדין היה להם בחירה גדולה, כי עדין היה קשה להם קשיות ומבוכות הרבה, כי עדין לא השיגו המקיפים כראוי, כי לא היו ראויים להם מחמת שלא קדשו עדין שבעת הנרות, כי גם הארת והתנוצצות הדעת שהשיגו היה גם־כן בדרך חסד ורחמים לפנים משורת הדין וכנ"ל, ומזה באו כל הנסיונות הרבים שנסו את השם־יתברך והרהרו אחר השם־יתברך ואחרי משה, כי הכל נמשך מבחינה הנ"ל, מחמת שלא זכו להשגת המקיפים בשלמות, מחמת שעדין לא נתקדשו כראוי וכו', וכנ"ל. ועקר מה שהועיל לישראל שאף־על־פי־כן רבם ככלם נשארו על עמדם הוא זכות אבותם אברהם, יצחק ויעקב ורבוי הצעקות שצעקו אל ה', כמו שכתוב שם בפרשה (שמות ו, ד־ה): "וגם הקמתי את בריתי וכו', וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל", כי עקר הולדת המחין מתעלומתן הוא על־ידי הצעקה, וכנ"ל:

וכל זה צריך כל אדם לידע בכל זמן, שכל זה עובר גם עתה על כל אחד ואחד, ומשכיל על דבר טוב החפץ באמת לאמתו יבין מזה עצות והתחזקות להתקרב לנקדת האמת, וכשרואה שבאין על דעתו קשיות ובלבולים, כמה וכמה הוא צריך לצעק להשם־יתברך, כי על־ידי צעקה מולידין המחין מתעלומתן וכנ"ל: