# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/65/6/

וזה בחינת אסור נדה. כי מבאר בהתורה הנ"ל ש המשכת המקיפים על־ידי קדשת שבעת הנרות הנ"ל - זה בחינת שבעת ימי המשתה וכו', עין שם, הינו על־פי הנ"ל, כי עקר מצות הולדת הבנים הוא בשביל להמשיך המקיפים הנ"ל מדור לדור, ובשביל זה עקר החפה והיחוד של החתנה, ועל־כן צריכין שבעת ימי המשתה כנגד שבעת הנרות הנ"ל, שעל ידם משיגין המקיפים, כי כל עקר החתנה והחפה הוא בשביל המשכת המקיפים, שהם עקר הדעת כנ"ל, כי הזווג הוא בחינת דעת, כמו שכתוב (בראשית ד, א): "וידע האדם", כי ההולדה נמשך ממקום גבה מאד - שנתעוררין המחין למעלה למעלה עד שרש כל הנשמות, ומשם נמשך ההולדה, שכל זה הוא בחינת המשכת המקיפים, שהיא המשכת הדעת מלמעלה מעלה עד שיכנס ויאיר בדעת האדם בזה העולם שזה העקר, כי השם־יתברך רוצה שנכיר ונדע אותו יתברך בזה העולם הגשמי דיקא, שזהו עקר גדלתו ושעשועיו, כידוע וכמובא במקום אחר (סימן ז תנינא).

ועל־כן כל נסיון האדם ובחירתו תלויה בזאת התאוה, כי "את זה לעמת זה עשה אלקים" בשביל הבחירה, ועקר הבחירה הוא בהידיעה בעצמה, כמובן בהתורה הנ"ל, וכמו ששמעתי מפיו הקדוש בלשון זה, שזה אי אפשר להשיג איך הבחירה היא בתוך הידיעה בעצמה. ועל־כן בעת שצריכין להמשיך דעת - שם עקר הבחירה. ועל־כן כל צדקת וישרת הצדיקים והכשרים הוא על־ידי הדעת שממשיכין בקדשה ובטהרה באמת ובאמונה, כי אינם הורסים את הגבול לכנס בקשיות ומבוכות שאי אפשר להשיגם, כי הם יודעים ומבינים שאלו המבוכות אי אפשר להבין, כי הם בשכל המקיף שאי אפשר להכניסו בפנים בזה העולם בשום אפן וכנ"ל, רק הם ממשיכין דעת ושכל אמתי מה שאפשר לשכל אנושי להשיג, שעל־ידי־זה זוכין להכיר את השם־יתברך כפי מדרגתם באמת ובאמונה שלמה וממשיכין הדעת מדור לדור - שזה העקר כנ"ל, אבל הרשעים עושים מעשה זמרי ומבקשים השגת הדעת כפינחס (סוטה כב:), כי אינם מקדשים שבעת הנרות כלל, ומסתכלים בעיניהם במזיד וכו', ומבקשים להשיג המבוכות שאי אפשר להשיג, ועל־ידי־זה הם נתרחקים מהשם־יתברך ובאים לכפירות גדולות, עד שמכשילים את הרבים הכרוכים אחריהם ונתפסים ברשתם "כצפרים האחזות בפח" (קהלת ט, יב), כידוע צרה הזאת, בפרט בדורות הללו.

ועל־כן עקר הנסיון הוא בתאוה הנ"ל, כי אז צריכין לעורר הדעת בכל המדרגות, שמשם עקר ההולדה, וכמו כן מתעורר נגד זה הרע של "עץ הדעת טוב ורע", שמשם כל חמימות היצר הרע. כי תנועות השכל מוליד חם, וכמו שעל־ידי תנועות השכל בקדשה נולד חם להתחמם ולהתלהב להשם־יתברך ברשפי שלהבת יה - להתפלל ולעבד השם־יתברך בחמימות והתלהבות גדול דקדשה, כמו כן על־ידי שנתעורר הרע של "עץ הדעת טוב ורע", על־ידי־זה נולד חמימות דסטרא־אחרא, שמשם חמימות התאוה הנ"ל - כי הקלפה קדמה לפרי, ועל־כן רב העולם אינם מרגישים רק החמימות של התאוה שנמשך מחטא אדם הראשון שפגם בעץ הדעת טוב ורע, ועל־כן באמת שם עקר המלחמה והנסיון והצרוף, כידוע (שיחות הר"ן סימן קטו), כי הבחירה היא בידיעה, שמשם עקר הזווג והחבור, כנ"ל:

וזה בחינת אסור נדה. כי דם נדות נמשך מהרע של עץ הדעת - שאז נתקללה חוה (בראשית ג, טז): "בעצב תלדי בנים", שהם בחינת דם נדות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין ק:), ועל־כן אז אסור הזווג לגמרי, כי אז אי אפשר להמשיך ההולדה מהדעת דקדשה בשום אפן. וזה בחינת (ויקרא טו, יט): "שבעת ימים תהיה בנדתה", כנגד בחינת שבעת הנרות הנ"ל, שהם בחינת שבעת ימי המשתה של חפה, שעקר קדשת ההולדה על ידם כנ"ל, ועל־כן צריכה להמתין שבעת ימים בבחינת (במדבר יב, יד): "תסגר שבעת ימים", ואז נטהרת על־ידי טבילה במקוה מים דיקא, כי על־ידי הטבילה במים נמשך עליה הטהרה מבחינת השבעה קולות שאמר דוד על המים, שהם בחינת צעקות הנ"ל, בחינת צעקת היולדת, שעל ידם מולידין המחין, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל: