# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/65/7/

וזה בחינת (שמות א, א): ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וכו', כי עקר כל הגליות, בפרט גלות מצרים - הוא מחמת פגם הדעת הנ"ל, כמבאר בסוף התורה הנ"ל, ועל־כן גזרו המצרים על הבנים דיקא להשליכם למים, וישראל צעקו אל ה' - זה בחינת צעקת היולדת הנ"ל, שעל־ידי־זה נולדו המחין ונתגלה משה, שהוא הדעת, ובא ממדין וגאלם. כי המצרים רצו להעלים המחין, חס ושלום, ועל־כן גזרו על הבנים, שעל ידם ממשיכין המחין מדור לדור - שבשביל זה צריכין להשאיר אחריו בנים בעולם כנ"ל, ועקר הוא בנים זכרים שהם בחינת דעת מישב, כמו שמבאר במקום אחר (סימן ל) - כי עקר הדעת נמשך על־ידי הזכרים, ועל־כן נתחכמו המצרים להמיתם ולהשליכם למים (סוטה יא.) - כי שם במים הוא תעלומות המחין, כי משם מוציאין המחין על־ידי צעקה, שהם בחינת שבעה קולות שאמר דוד על המים, כי המים בחינת דעת, כמו שכתוב (ישעיה יא, ט): "ומלאה הארץ דעה וגו' כמים" וכו'. והמצרים רצו מהפך אל הפך - להעלים המחין על־ידי השלכת הבנים אל המים שימותו שם, חס ושלום, ויתעלמו המחין, חס ושלום, וישראל עשו את שלהם ותפסו אמנות אבותם, "ויצעקו בני ישראל אל ה'" (שמות יד, י), כי זה עקר התקון של הגלות ושל כל הצרות, שכלם נמשכין מחסרון הדעת על־ידי שנתעלמו המחין, כמו שכתוב שם בסוף התורה הנ"ל - שלזה צריכין צעקה, כנ"ל.

וזה בחינת הגלות הארך האחרון המר הזה - שהכל נמשך מחסרון הדעת, מתעלומות המחין דקדשה, ובשביל זה השם־יתברך שולח צרות מצרות שונות, רחמנא לצלן, בכלל ובפרטיות על כל אחד ואחד, הכל כדי שיצעק האדם אל ה', שעל־ידי־זה יוליד המחין מתעלומתן, כל אחד לפי בחינתו, שעל־ידי־זה תהיה הגאלה שנקראת "לדה", בבחינת (ישעיה סו, ח): "כי חלה גם ילדה ציון את בניה", כי עתה בסוף הגלות הוא בבחינת (שם לז, ג): "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה" הנזכר בהתורה הנ"ל, ולזה צריכין צעקה - שיצעק כל אחד כפי מה שיודע חסרון דעתו שהוא רחוק מהשם־יתברך ומהתורה כל־כך, וכל הצעקות שצועקין ישראל הנם במקום צעקת השכינה, ועל־ידי־זה מולדת המחין - כמו שמבאר שם שבזה תלויה הגאלה, כנ"ל.

כי עקר הגאלה הראשונה ממצרים, וכן הגאלה האחרונה שאנו מקוים ומצפים אליה בכל יום, עקר כל הגאלות הם על־ידי משה שהוא הדעת - כי מה שהיה הוא שיהיה, כידוע (תקוני־זהר תקון יח, לו:), שהוא בחינת הצדיק שבכל דור, שהוא בחינת משה, שעל ידו עקר המשכת הדעת בכל דור ודור, אבל מחמת קלקול הדורות נתעלמין המחין, ועל־ידי־זה נתעלם ונסתר הדעת של הצדיק האמת בכמה הסתרות שבתוך הסתרות, ואף־על־פי שהדעת לפני העינים, אף־על־פי־כן אין רואין אותו מרבוי ההסתרות וההעלמות.

והעקר על־ידי עצם המחלקת והקטגוריא שבין התלמידי חכמים בעצמן, כידוע כאב נגע המספחת הזאת של רבוי המחלקת בכל דור ודור, בפרט עתה באחרית הימים האלה שהתגברה ההסתרה שבתוך הסתרה מאד מאד, בבחינת (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר", וכו' שנאמר על אחרית הימים האלה, וכל הקשיות והמבוכות שקשה לכל אחד על צדיקי אמת וכשרי הדור, הכל נמשך מתעלומות המחין והמקיפין הנ"ל שאינו זוכה להשיגם.

ושם עקר בחירתו - כי עקר הבחירה על־ידי שאין מבינים תכף הקשיות והמבוכות, כי יש קשיות ומבוכות שאי אפשר להשיגם כל ימי חייו, כמו הידיעה והבחירה, כי־אם היה משיגם - היה יוצא מגדר אנושי והיה מתבטל הבחירה וכו', כמו שכתוב שם, אבל גם הקשיות שאפשר לאנושי להשיג, דהינו המקיפים שאפשר להאדם להמשיכם לפנימיות שכלו, גם הם אי אפשר להשיג ולהבין בנקל, וצריכים לזה כמה יגיעות בעבודת ה'. והעקר על־ידי שתי בחינות הנ"ל, דהינו לצעק אל ה' הרבה בין בתורה בין בתפלה ולקדש שבעת הנרות כנ"ל - וכל אחד כפי רחוקו מזה, בפרט מקדשת שבעת הנרות - כמו שיודע כל אחד בעצמו, כמו כן הוא רחוק מדעת אמתי, ועל־כן נופלים לו קשיות ומבוכות הרבה על הדעת האמתי של הצדיק האמת ואנשיו - שהם עקר הדעת והמחין ובזה תלוי כל בחירתו, כנ"ל.

ומי שחפץ באמת לאמתו - יצעק הרבה להשם־יתברך ויפשפש במעשיו, בפרט בקדשת שבעת הנרות - איך הוא אוחז בהם, ואז יבין האמת לאמתו, ועל כל פנים ינצל שבודאי לא יהיה עוד מתנגד וחולק על האמת לאמתו, כי יבין חסרונו כמה הוא רחוק מדעת אמתי על־ידי שלא קדש השבעת הנרות כראוי, שהם העינים והפה וכו':