# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/65/8/

וזה בחינת שובבי"ם שבהם נוהגים הכשרים להתענות ולצעק להשם־יתברך בתפלות וסליחות. כי באלו הימים קורין בתורה בענין גלות מצרים וגאלתם שהיה על־ידי צעקה כנ"ל, וכמו כן צריכין עתה בגלות הזה, כנ"ל. וזהו (ירמיה ג, יד): "שובו בנים שובבים", שעקר כל הצרות והגליות, רחמנא לצלן, הם על־ידי חסרון הדעת, שזהו בחינת שובבים - שכל אחד הולך בעולם כמו משגע ושובב ממש, כמו שכתוב (ישעיה נז, יז): "וילך שובב בדרך לבו", וכשיבין האדם בעצמו כל זאת, איך הוא שובב ומשגע ממש, כי הולך אחרי שרירות לבו ואינו מסתכל על תכליתו הנצחי - בודאי יחוס על עצמו ויצעק הרבה להשם־יתברך, ועל־ידי־זה יזכה, לפי בחינתו, להוליד המחין והדעת, שעל־ידי־זה עקר הגאלה בכלל ובפרט בכל אדם ובכל זמן, כנ"ל: