# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/518/62/2/

כי איתא בדברי רבנו, נרו יאיר (בלקוטי תנינא סימן יב), שסטרא דטמאה יונקת מבחינת איה, מחמת שבחינה זו נעלמת ונסתרת מאד, על־כן הם מקבלים משם חיות ומסתירים ומעלימים לגמרי אלקותו יתברך. נמצא, שעקר הטמאה והכפירה יניקתה מבחינת איה, כי עקר בחינת 'איה' אין יכולים לקבל כי־אם דרי מעלה, וגם הם צריכים להכלל בבחינת דרי מטה, בחינת "מלא כל הארץ כבודו", אבל דרי מטה כשמקבלין בחינת איה לבד, אזי נעשה אצלם, חס ושלום, כפירה לגמרי, חס ושלום.

ועל־כן דגים שחיותן מבחינת 'עינא פקיחא', בחינת רצון, בחינת מקיפים, בחינת איה, הם צריכים להתלבש בלבוש קשקשת, כמו שכתוב (שמואל־א יז, ה): "ושריון קשקשים הוא לבוש", ולבוש זה בחינת יראה, כי יראה הוא מלכות (סימן צז) שהוא בחינת כבוד, בחינת לבושין (שם סימן ב), הינו שלבוש הקשקשים זה סימן שיש בהם חיות מבחינת יראה גם־כן, שהיא בחינת לבוש, כנ"ל.

וזהו בחינת סנפיר גם־כן, כי סנפיר זה בחינת אבן ספיר, כמו שאמרו (תנחומא כי תשא כט): 'הלוחות של סנפירינון היה', הינו מין אבן - זה גם־כן רמז על בחינת מלכות שנקראת 'אבן ספיר', שהוא בחינת יראה.

ואז כשיש בהדגים בחינת סימנים הנ"ל המרמזים על בחינת יראה־מלכות, אז הם מינים טהורים ויכולים לאכלם, אבל כשאין עליהם לבושים הנ"ל - אזי הם טמאים לגמרי, כי בחינת אי"ה לבד כשמקבלין ממנה לבד חיות בזה העולם הגשמי, בפרט מין חי, אזי נעשה מזה בחינת סטרא דטמאה לגמרי, בחינת כפירות, כי הם מקבלין משם חיות כנ"ל. ועל־כן צריכין שיהיה על הדגים לבוש קשקשת וסנפיר, והלבוש הוא בחינת יראה־מלכות, שזה נמשך מבחינת 'מלא כל הארץ כבודו', ואז הם טהורים ויכולים לאכלם, כי אכילתנו צריכה להיות מסטרא דקדשה, כדי שיהיה נמשך יראה עלינו, על־ידי אכילתנו (כמבאר בדברי רבנו נרו יאיר, עין שם).