# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/518/63/

סימני דגים סנפיר וקשקשת. והעקר הוא קשקשת, כי כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת וכו' (חלין סו:).

כי איתא במאמר 'וביום הבכורים' – 'ואת הערבים צויתי לכלכלך' בלקוטי תנינא (סימן ד): שעל־ידי צדקה, על־ידי־זה מוציאין החיות שיונק מצח הנחש מזקני הדור שאין בהם שלמות, ואזי נתגלה מצח הרצון, כי יש חכמי הטבע שהם בחינת חיות רעות וכו', והם רוצים להתגבר, חס ושלום, על קול הקריאה של יום טוב - שקורא ומגלה את הרצון שהכל ברצונו יתברך וכו'. והתקון לזה על־ידי החכם שבקדשה - שיודע לקשר כל הרצונות לשרש הרצון שהוא בחינת מצח הרצון, שהוא בחינת רעוא דרעוין (רצון שברצונות), בחינת הסתלקות משה בשבת בשעתא דמנחה וכו', אך יש בחינת מצח הנחש שרוצה להתגבר אפלו כנגד מצח הרצון, חס ושלום, אך עקר יניקתו הוא מזקני הדור שאין בהם שלמות כנ"ל, ועל־ידי צדקה מוציאין ממנו החיות שיונק משם, ואזי נכנע ונתבטל מצח הנחש, ואזי מתגלה מצח הרצון, ואזי נכנעים ונופלים כל חכמי הטבע שהם בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים וכו', ואזי נתגלה ונשמע קול הקריאה של יום טוב שקורא ומגלה את הרצון, ועל־ידי התגלות הרצון נעשה יראה, ועל־ידי היראה שופע חסד וכו' וכו' (עין שם כל זה היטב היטב).