# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/518/63/4/

ועל־כן דגים אספתן היא מטהרתן - זה בחינת רצון דקדשה, בחינת (איוב לד, יד): "רוחו ונשמתו אליו יאסף", שהוא בחינת הסתלקות של צדיקים שנאמר בהם גויעה ואספה (בבא־בתרא טז:) - שמתקשרים נפשם ורוחם ונשמתם בשעת ההסתלקות בשרש הרצון, שזהו בחינת הסתלקות משה וכו' כנ"ל, הינו שהדגים חוזרים לשרשם תכף ביציאתן מן המים, שהוא בחינת שרש הרצון שמשם חיותן כנ"ל. ועל־כן אין צריכין שחיטה כלל, כי אין לבחינת החיות רעות וכו' שום אחיזה בהם כנ"ל, כי הם בבחינת שרש הרצון, כנ"ל.

אך אף־על־פי־כן יש דגים טהורים ודגים טמאים, כי כנגד שרש הרצון, מצח הרצון יש בחינת מצח הנחש וכו' כנ"ל, וזה בחינת דגים טמאים שהם כנגד דגים טהורים, שהם בחינת עינא פקיחא שרש הרצון דקדשה, ודגים טמאים הם כנגדם בבחינת מצח הנחש שהוא כנגד מצח הרצון.

ועל־כן הסימן של דגים טהורים הוא קשקשים - זה בחינת כח הצדקה שמקבלין, שעל־ידי־זה נכנע מצח הנחש ואין לו כח להתגבר כנגד מצח הרצון, חס ושלום, כי לבוש הקשקשים זה נמשך מבחינת צדקה, בבחינת (שמואל־א יז, ה): "ושריון קשקשים הוא לבוש". וזה בחינת צדקה, בחינת (איוב כט, יד): "צדק לבשתי וילבשני", בחינת (ישעיה נט, יז): "וילבש צדקה כשריון". הינו כי הקשקשים מגנים על הדגים שלא יתאחז בהם בחינת מצח הנחש, חס ושלום, כי הקשקשים הם בבחינת צדקה שהיא מכנעת מצח הנחש כנ"ל. וזה בחינת (קהלת יא, א): "שלח לחמך על פני המים" הנאמר בצדקה כמובא שם במאמר הנ"ל. 'על פני המים' דיקא, כי שם בבחינת המים, דהינו דגים שבמים, שם מוצאין כח הצדקה, כי שם צריכין כח הצדקה להגן על הדגים שהם בבחינת מצח הרצון להגן עליהם על־ידי לבוש הקשקשים מבחינת מצח הנחש שלא יתאחז בהם, חס ושלום, ועל־כן אלו מיני דגים שאין להם קשקשים הם טמאים, כי נאחז בהם אחיזה מבחינת מצח הנחש על־ידי שאין עליהם לבוש הקשקשים הנמשך מן הצדקה להגן עליהם, כנ"ל.

וגלית רצה להמשיך לעצמו, חס ושלום, גם כח הצדקה כדי לקלקל, חס ושלום, כח הצדקה שמכנעת מצח הנחש, מחמת שיניקתו היה ממצח הנחש (כמבאר שם במאמר הנ"ל). ועל־כן נאמר בגלית: "ושריון קשקשים הוא לבוש", כי רצה להמשיך לעצמו כח הצדקה, חס ושלום, כי יש רשעים ועכו"ם שנותנין צדקה, והם מתכונים, חס ושלום, לקלקל כח הצדקה של ישראל שמכנעת מצח הנחש, חכמת הטבע כנ"ל, אבל באמת אין להצדקה שלהם שום כח כלל כי "צדקה תרומם גוי" (משלי יד, לד): 'אלו ישראל', "וחסד לאמים חטאת" – 'אלו העכו"ם, כי כל חסד וכל טיבו דעבדין - לגרמיהו עבדין' (כל החסד והטובות שהם עושים – כונתם היא רק לעצמם), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא י:). כי עקר כח הצדקה הוא רק בבחינת (מלכים־א יז, ד): "ואת הערבים צויתי לכלכלך", דהינו להפך רגז לרחמים, דהינו לשבר טבעו מה שיש לו אכזריות בטבעו להפכו לרחמנות. ועל־ידי־זה דיקא יש לנו כח להכניע מצח הנחש, להכניע הטבע שהוא בחינת רגז, להפכו לרחמנות, לבחינת רצון (כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם).

אבל העכו"ם והרשעים שנותנין צדקה בטבעם, מחמת רחמנות שלהם בטבעם, או בשביל כבודם, מכל שכן וכל שכן כשנותנים בשביל כונות הרשעות שלהם, שצדקה כזו לחטאת נחשבת עליהם, בחינת "חסד לאמים חטאת", ואין להם שום כח על־ידי צדקה זו, ועל־כן הכניע דוד המלך את גלית אף־על־פי שהיה לבוש שריון קשקשים על־ידי האבן שהשליך עליו, שהוא בחינת (שם יא, א): "אבן שלמה רצונו", כי דוד היה לו כח הצדקה דקדשה, בחינת (שמואל־א יז, יח): "ואת ערבתם תקח", שהוא בחינת 'ואת הערבים צויתי' וכו' (כנ"ל במאמר הנ"ל).