# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/518/63/7/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קט.) לענין שמחת יום טוב: 'אין שמחה אלא בבשר בהמה של קרבנות', כי עקר השמחה של יום טוב שהיא על־ידי התגלות הרצון דיקא, על־ידי שנכנעין חכמת הטבע, זה נעשה על־ידי הקרבנות, שעל־ידי־זה מכניעין רוח הבהמיות שהוא כסילות בחינת חכמת הטבע. ומעלין מבהמה לאדם, מטבע לרצון והשגחה, שיודעין שהכל בהשגחתו יתברך כנ"ל. נמצא, שעל־ידי הקרבנות נכנעין חכמת הטבע ונתגלה הרצון, וזה עקר שמחת יום טוב כנ"ל. על־כן עקר שמחת יום טוב בבשר הקרבנות דיקא, כנ"ל.

ועל־כן מקרא הנ"ל: "ושמחת לפני ה' אתה ובנך וכו' והגר והיתום" וכו', נאמר על ענין הקרבנות, כי מאחר שהקרבנות, בפרט הקרבנות של יום טוב מקרא קדש מגלין את הרצון, על־כן צריכין לתן צדקה מהם, להזמין עליהם עניים וגר ויתום וכו', כדי שעל־ידי־זה הצדקה יהיה נכנע מצח הנחש, כדי שיתגלה מצח הרצון, כדי שעל־ידי יהיה נשמע קול הקריאה של יום טוב מקרא קדש, שמגלה את הרצון שזה עקר שמחת יום טוב בחינת "ושמחת " וכו', 'אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך'. "משמח" דיקא, כי עקר שמחת יום טוב שהוא על־ידי התגלות הרצון כנ"ל, תלוי בצדקה, שעל ידה נתגלה מצח הרצון, שאז נשמע קול הקריאה של יום טוב וכו', שזה עקר שמחת יום־טוב, כנ"ל.