# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/518/64/

סימני דגים טהורים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת. וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. ואמרו רבותינו ז"ל (נדה נא:): 'אם כן למה כתבה תורה סנפיר? משום יגדיל תורה ויאדיר',

על־פי מה שכתוב בלקוטי תנינא בסימן טו, עין שם כל התורה.

והכלל, שיש צדיקים אמתיים גדולים במעלה ויש להם פה קדוש ודרכם לדבר גדולות ונפלאות, והם באמת יכולים לעבד את השם־יתברך בכל דבר שבעולם, באכילה ושתיה ושאר דברים וכו'. ומזה נמשך שנמצאים כנגדם צבועים שקרנים שמתדמים עצמם כקוף, ומתפארים עצמם גם־כן ממש באלו הלשונות של התפארות שיוצא מפה קדוש של הצדיק האמת וכו', אבל עקר יניקת הצבועים הוא רק מצדיקים כאלו שהולכים בגדולות וכו', כי הצדיק האמת מקבל דבור פיו הקדוש מבעלי צדקה וכו'. וצדקה הוא בחינת מים, בבחינת (תהלים קיד, ח): "ההופכי הצור אגם מים" וכו'. ודבור של הצדיק שמקבל משם הוא בבחינת פי שנים, הינו שיש לו שני משמעות. ומזה נמשך ונשתלשל יניקה להצבועים שעושין לעצמן גם־כן פה לדבר גדולות ונפלאות, כאלו אין שום דבר נמנע מהם וכו'.

אבל באמת הוא טובה להצדיק וכו', כי יש רשעים שנותנין צדקה והצדקה שלהם יכולה להזיק, חס ושלום, להצדיק, כי על־ידי הצדקה נעשה בחינת 'יבק' וכו'. וכל אלו הבחינות הם בחינת מים וכו'. ובחינת היבק בקדשה הוא בחינת זווגין דקדשה, אבל הרשעים נעשה אצלם מזה נאוף, חס ושלום, ועל־כן נמצאים בעלי צדקה שהם נואפים וכו'. ועל־כן הוא טובה להצדיק שנמצאים השקרנים, שעל־ידי־זה הרשעים פונים אליהם ונותנין להם הצדקה שלהם ונצל הצדיק וכו'; עין שם כל זה היטב.