# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/518/65/1/

כי הצדיק מכנה בשם "דג", כמובא בדברי רבנו ז"ל, ובספריו הקדושים (סימנים ב, טז). כי הדגים גדולן במים, שהם בחינת הדעת והתורה שנמשלו למים, כמו שכתוב (ישעיה נה, א): "הוי כל צמא לכו למים", וכתיב (שם יא, ט): "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". ועל־כן מכנים הצדיקים בשם "דגים", וכן כל ישראל נקראים 'צדיקים' ומכנים בשם דגים שגדלים במים [כמובן במדרש רבה (בראשית־רבה צז, ג) על פסוק "וידגו לרב בקרב הארץ", עין שם]. ועל־כן אין הדגים טעונים שחיטה, רק אספתן היא מטהרתן (חלין כז:), כי עקר השחיטה הוא לטהר הנפש שבחי מזהמת הנחש. ועקר זהמת הנחש אחיזתה בהחי ההולך על הארץ, בבחינת (ישעיה סה, כה): "ונחש עפר לחמו", אבל דגים שגדלים במים אין בהם אחיזתה כל־כך, ועל־כן אין טעונין שחיטה, כי המים מטהרים מכל הטמאות, ואי אפשר לכנס לשום קדשה כי־אם על־ידי טבילה במים, כמו כלל ישראל בעת שנתקרבו לאביהם שבשמים בשעת קבלת התורה, שהיו צריכים טבילה במים (כריתות ט.). וכן הגר שבא להתגיר, וכן הכהנים בעבודתן (שמות ל, יט) וכל הטמאים - אינם עולים מטמאה לטהרה כי־אם על־ידי המים, כי המים הם בבחינת קדשת הדעת, בחינת המשכת המחין הקדושים שעל־ידי־זה עקר החיות והטהרה והקדשה, כי "החכמה תחיה" (קהלת ז, יב), כי השכל והחכמה דקדשה מחיה ומתקנת ומבררת הכל, כי 'כלהו במחשבה אתברירו' (הכל מתברר במחשבה) (זהר פקודי רנד:).

ועקר אחיזת דגים טמאים נמשך מבחינת רבוי הדעת - בחינת רבוי אור שגורם שבירה וקלקול, חס ושלום. ועל־כן סימני דגים טהורים הם סנפיר וקשקשת. והעקר הוא קשקשת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל במשנה (נדה נא:): 'כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר' וכו', כי הקשקשים נמשכין על־ידי הצדיקים שהם בחינת 'מגני ארץ', שעקר בחינת תקון הברית נמשך על ידם, כי הם מעלין מבחינת 'החתים בשרו' לבחינת "פתוחי חותם קדש לה'", שהם בחינת תפלין מחין (כמבאר בהתורה 'תקעו' הנ"ל), כי הם מכניעים הגאות והממשלה של מנהיגים של שקר וכו', בבחינת (איוב מא, ז): "גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר" וכו' (עין שם כל זה היטב). ועל־ידי־זה נעשים בחינת תפלין התנוצצות המחין, והם עוסקים לתקן בחינת צמצום המחין שהוא בחינת שם שדי של תפלין – שיש די באלקותו לכל בריה וכו', עין שם.

וזה בחינת הקשקשים שהם עקר הסימן טהרה של הדגים שגדלים במימי הדעת, כי זה הפסוק (איוב מא, ז): "גאוה אפיקי מגנים" נאמר על הקשקשים של הלויתן שהוא כלל כל הדגים, כמו שפרש רש"י שם, שהמגנים הם הקשקשים והם נמשכין על־ידי בחינת המגני ארץ, שמשברין תאותן בכל עת ביגיעות ויסורים ומרירות גדול, ובכל פעם שוטפין עליהם הרהורים ורעיונים רעים, שהם הרהורי נאוף שמתגברים ביותר על כשרי הדור הרוצים להתקרב אל האמת, כי כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו (סכה נב.). והם משברין תאותם ומסיחין דעתם מהם וממשיכין דעתם לתוך מימי התורה והדעת דקדשה, עד שמהפכין ומעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת תפלין – מחין, שהם בחינת "פתוחי חותם קדש לה'" כנ"ל. והם בחינת מגני ארץ, שממשיכין בחינת תקון התפלין מחין עם תקון הצמצום של המחין - שלא יצא המח חוץ לגבול, שזהו עקר התקון, כי על־ידי שתופסין את המח והמחשבה שלא תצא לחוץ, חס ושלום, להרהר, חס ושלום, ומכניסין אותו לתוך מחשבות דקדשה של דעת התורה, על־ידי־זה זוכין לתקן הדעת שגם בקדשה יהיה צמצום קדוש להדעת שלא ישוטט במה שאין לו רשות, בחינת 'במפלא ממך אל תדרש' וכו' (כמובן כל זה בהתורה הנ"ל).

וזה בחינת הקשקשים של הדגים, שהם סימן טהרה שנקראים 'מגנים' בחינת "גאוה אפיקי מגנים" הנ"ל, כי הם בחינת הלבוש והכסוי של הדגים שגדלים במים, בחינת צמצום המחין שנמשך מבחינת המגנים הנ"ל, שזהו עקר סימן טהרה של הדגים שגדלים במים שלא ינקו מבחינת רבוי אור, חס ושלום, וכנ"ל.