# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/518/65/2/

וזה בחינת סנפיר. כי עקר תקון התפלין שהוא תקון הדעת נמשך על־ידי העצות עמקות - שחותר ודולה האיש תבונות (כמבאר שם בתחלת התורה הנ"ל, עין שם). וזה בחינת סנפיר ששט בהם במים ממקום למקום. זה בחינת עצות שנקראים רגלין, שעקר ההלוך על ידם, כמו שכתוב (שמות יא, ח): "וכל העם אשר ברגליך" – ההולכים אחר עצתך (רש"י שם). וכן הלוך הדגים שהוא מה ששטים במים - הוא בחינת עצות, כי עקר ההלוך והתנועה ממקום למקום של כל הברואים נמשך מבחינת עצות, כי על־ידי העצות עקר ההלוך והתנועה להגיע כל אחד למחוז חפצו. ועל־כן נקראים "סנפירין". בחינת הלוחות של סנפירינון היו (תנחומא כי תשא כט). והלוחות הם כלל התורה, שמשם כל העצות בחינת תרי"ג עטין דאוריתא.

ועל־כן עקר הסימן הוא קשקשת, כי כל שיש לו קשקשת - יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. כי כשיש לו סימן הקשקשת, שנמשך מתקון המחין הנ"ל, בודאי כבר יש לו סנפיר שנמשך מתקון העצות עמקות הנ"ל, כי־אם לא היה לו תקון העצה, לא היה יכל לבוא לתקון המחין (כמובן בהתורה הנ"ל), אבל יש שיש לו סנפיר שנמשך מתקון העצה, ואין לו קשקשת שנמשך מתקון המחין, כי לא זכה לתקון השני, שהוא תקון המחין, ועל־כן העקר הוא סימן קשקשת, שנמשך מתקון המחין, שזה סימן שבודאי יש לו גם סנפיר שנמשך מתקון העצה, כי בלא תקון העצה אי אפשר לבוא לתקון המחין וכנ"ל.