# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/518/65/3/

ועל־כן משה רבנו שהוא כלל קבלת התורה, והוא עקר בחינת התפלין – מחין, בחינת (שמות ג, א): "ומשה היה רועה" (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל). על־כן השלך ליאור, להורות, שהוא יכול לשוט במימי החכמה ולא יהיה נטבע שם, כי הוא זכה לתקן צמצום הדעת כראוי, שעל־ידי־זה עקר תקון הדעת. ועל־כן גם כל ישראל שקבלו את התורה - כלם השלכו אל היאור ויצאו בזכות משה, כמו שמובא במדרש רבה (בראשית רבה צז, ג) על פסוק הנ"ל: "וידגו לרב בקרב הארץ", 'מה בקרב הארץ ששים רבוא, אף בתוך המים ששים רבוא', עין שם, כי זה עקר קבלת התורה שהוא הדעת דקדשה, להמשיך תקון המחין עם תקון הצמצום שלא יהיה נטבע במימי הדעת. והכל בכחו של משה, שעל־ידי־זה זכו גם בגשמיות שלא יהיו נטבעין במימי היאור, וכלם יצאו בזכות משה וקבלו את התורה וכנ"ל.