# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/520/61/2/

ואחר־כך כשנפסק הדם, צריכה לספר שבעה נקיים ואחר־כך טבילה במקוה, זה בחינת - הבא לטהר מסיעין לו אומרים לו המתן (יומא לח:; סימן ו), כי אף שפסקה מלראות ואין יונקים ממנה כל־כך, עם כל זאת עדין אינה ראויה לשוב למקומה, להתיחד עם בעלה, עד שתמתין ותספר שבעה נקיים, כי אחר התחלת התשובה, דהינו עזיבת החטא שהוא בחינת הפסקת הדם נדות, עדין אי אפשר להתקרב תכף להשם־יתברך, עד אשר יצטרף ויתלבן וישמר עצמו מן החטא כמה ימים, כדי שעל־ידי־זה יגרש ממנו הסטרא־אחרא שהיתה נאחזת ותתפרד ממנו, ואז היא ראויה לטהרה גמורה ולזכות לשוב למקומו.

כי תחלת ההתקרבות היא התרחקות, וצריך לסבל צער של אלו היסורין של ההתרחקות שצריך לקבל עליו בתחלת התשובה. וזה בחינת קבלת התוכחה שהיא בדרך בזיון - דהינו מה שמוכיחין ומיסרין אותו בבזיונות והתרחקות, כנ"ל, ובזאת התוכחה נתגלה החסד, כמו שכתוב שם. וזה שכתוב (משלי ג, יא): "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח" וכו', כי התוכחה והיסורין הם אהבה, שהוא בחינת חסד שמלבש בהתוכחה הנ"ל.

ועל־כן הם שבעה נקיים, כי שם מלבש החסד, שהוא כלול משבעה, כי 'חסד הוא יומא דאזל עם כלהו יומין' (חסד שהולך עם כל הימים), כמו שכתוב בזהר הקדוש (בראשית מו. בלק קצא:), ועל־ידי השבעה נקיים, שהיא רחוקה מבעלה, שהוא בחינת תוכחה, שם מתגלה החסד שכלול משבעה, כנ"ל. ועל ידו נקצרת ונבדלת מן הסטרא־אחרא שהם בחינת הארבע מלכיות הנ"ל, שאחיזתם בבחינת השבעה מדות, שהם בחינת ימים, ששם אחיזת הסטרא־אחרא, שהוא בחינת ימי רע, אבל למעלה משבעה ימים - אין להם אחיזה, כי שם כלו טוב: