# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/520/61/3/

ואחר־כך טובלת במקוה מים, והמקוה היא בבחינת עלמא דאתי, שהיא בחינת בינה, כי בעלמא דאתי כתיב (ישעיה יא, ט): "כי תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" - שהיא בחינת מקוה, וכמו שמבאר לעיל (בהלכות מליחה הלכה א, ובהלכות טבילת כלים הלכה א), עין שם. הינו, שעל־ידי השבעה נקיים, שהם בבחינת התגלות החסד שכלול משבעה יומין, על־ידי־זה נקצרת מן הארבע מלכיות כנ"ל, ואזי נכנסת במקוה, שהיא בחינת בינה־לבא, שעל־ידי־זה עולה אל האור הפנים, כמובא בהמאמר הנ"ל (אות ה), שעל־ידי בחינת בינה־לבא, עולה אל אור הפנים, עין שם. וכן איתא, שעל־ידי המקוה זוכין לאור הפנים:

וכן תקוני המלכות הנ"ל מרמז במקוה עצמה, כי מימי המקוה הם בחינת מימי החסדים, שעל ידם נקצרת מן הסטרא־אחרא כנ"ל, והמים צריכין להיות על הארץ דיקא, כי הארץ - היא בחינת רגלין, כמו שכתוב (ישעיה סו, א), "והארץ הדם רגלי" - שהיא בחינת תוכחה כנ"ל, ששם מתגלה החסד, שהם מימי המקוה כנ"ל, וצריכה שתהיה מתכסה ומתעלמת בתוך המקוה בבחינת עלמא דאתי, ששם מתכסים ונתעלמים כל הדברים, בבחינת (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה" וכו'. וכמובא לעיל בהלכות הנ"ל - ועל־ידי־זה מקבלין אור הפנים, על־ידי בחינת בינה שהוא בחינת המקוה כנ"ל, כי המקוה הוא בחינת חסד עליון ודעת גדול, כמובא במקום אחר (בסימן נו), והדעת הוא אור הפנים, כמו שכתוב (קהלת ח, א): "חכמת אדם תאיר פניו":