# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/520/61/6/

ועל־כן צריכה הכלה לספר שבעה נקיים, אף־על־פי שלא ראתה, כי מחמת שאז תחלת עליתה, כי קדם שנשאת אין לה שלמות, ואז יש להם יניקה ממנה, כמובא במאמר "גזלה" (בסימן סט) על ענין קדושין, עין שם - ועל־כן קדם הנשואין, שאז מתחיל תקונה ועליתה, צריכה למנות שבעה נקיים, כמו הנדה כנ"ל, ואז מקבלת שבע ברכות ונכנסת לחפה, כי השבע ברכות - הם בחינת חסד שכלול משבע, כנ"ל, ועל ידם נקצרת מהם ועולה אל אור הפנים, על־ידי החפה, שהיא בחינת בינה, עלמא דאתי, כמו שאמרו (בבא־בתרא עה.): 'לעתיד כל צדיק נכוה מחפתו' וכו', וכמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, במאמר 'בהעלתך' וכו' (בסימן כא), עין שם, שעל־ידי החפה מקבלת אור הפנים בשבעת ימי המשתה, עין שם. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ריש מסכת כלה): 'כלה בלא ברכה - אסורה כנדה', כנ"ל, כי כל זמן שאינה מקבלת השבע ברכות אינה נקצרת ונבדלת מהם כנ"ל, ועל־כן היא בבחינת נדה, כנ"ל:

וזה ששערו רבותינו ז"ל שעור כתם בשערות - דהינו שלשים ושש שערות (יורה־דעה, סימן קצ, סעיף ה), כי המלכות הוא בבחינת שערות, כמו שכתוב שם. והשעור הוא שלש על שלש עדשות וכל אחת ארבע שערות, עין בשלחן ערוך (שם), כי המלכות כלולה משלש על שלש שהם תשע ספירות, כי היא עשירית וכלולה מכלם. והיא בחינת 'דלת' - שכלולה מארבעה עולמות, כמו שכתוב שם, ובכל עולם כלולה מתשע הנ"ל, ועל־כן הם שלשים ושש שערות - כי "את זה לעמת זה עשה האלקים" (קהלת ז, יד), כידוע:

וסתם וסת שלשים יום - דהינו בכל חדש (יורה־דעה, סימן קפט), כי היא בבחינת לבנה, שהיא בחינת המלכות שמתמעטת בכל חדש. ועל־כן אסור לחדש הלבנה קדם שיעברו עליו שבעה ימים - בבחינת שבעה נקיים הנ"ל (ארח־חיים, סימן תכו, סעיף ד), כי מעוט הירח הוא בחינת שליטתם, כי עקר כחם על־ידי מעוט ופגם הירח, כידוע (זהר וישלח קסט:). וכשמתחלת להתמלאות זה בחינת טהרתה, כמובא, שהיא מתחדשת ומטהרת כאשה לבעלה. ועל־כן צריכין להמתין שבעה בבחינת שבעה נקיים, כנ"ל: