# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/520/62/

"והזרתם את בני ישראל מטמאתם" וכו' (ויקרא טו, לא) - מכאן, שצריכין לפרש סמוך לוסתה (שבועות יח:). כתיב (ויקרא יח, יט): "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב" וכו',

על־פי המאמר "רבי יוחנן משתעי" (בסימן טז), כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות וכו' - כי פעמים בטולה של תורה זו היא קיומה וכו' (מנחות צט:). ומבאר שם, שעקר מה שצריך הצדיק לבטל לפעמים מדבקותו - הוא מחמת העננין דמכסיין על עינין, שהם עשו וישמעאל - כדי שלא יתגברו העננין הנ"ל, חס ושלום, על עיניו ויתבטל חכמתו לגמרי, חס ושלום, ואז כשמבטל מדבקותו אז עיניו מאירות כירח וכו', אבל על־ידי תרין משיחין שיפוצו מעינותיהם חוצה ויהפך לכלם שפה ברורה אז יתקים (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה", ואז לא יצטרך לבטל מדבקותו; עין שם כל זה היטב: