# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/520/62/1/

כי באמת בודאי היה ראוי להיות דבוק תמיד בהשם־יתברך בלי הפסק רגע כלל - כי הוא חיינו וארך ימינו, אך בהכרח צריכין להתבטל לפעמים, וזהו עקר קיום של הדעת - כי לפעמים בטולה של תורה - זו היא קיומה וכו'. כי אי אפשר להתדבק ולהתקרב להשם־יתברך באמת, כי־אם על־ידי אמונה - שהיא יסוד כל התורה כלה, כמו שאמרו (מכות כד.): 'בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה', וכמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה", וכל העולמות, כל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים - כלם עומדים רק על אמונה, כמו שכתוב (שם לג, ד): "וכל מעשהו באמונה", כי כשעלה ברצונו יתברך לברא את העולם - לא היה מקום לבראו משום שהיה הכל אין־סוף, והכרח, כביכול, לצמצם ולפנות אלקותו עד שנעשה חלל הפנוי וכו', ולשם המשיך כל האורות וכל המדות עד שברא שם כל העולמות כלם וכו', ובתחלה לא היו הכלים יכולים לסבל את האור מחמת רבוי אור, ומחמת זה היה שבירת כלים שמשם אחיזת הקלפות והסטרא־אחרא, ובכל דור ודור אנו עוסקין לברר ולתקן זאת וכו', כמבאר כל זה בעץ חיים בתחלתו: