# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/520/62/6/

והנה מי שהוא חזק באמונתו כל־כך עד שזוכה אחר־כך להבין בשכל וממשיך אור השכל לתוך האמונה - זה בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, כי קדשא בריך הוא הוא בחינת החכמה והשכל, כביכול, והשכינה - היא בחינת מלכות־אמונה כנ"ל. וכשמתחבר האמונה עם השכל - זה בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, שזהו עקר קיום ושלמות כל העולמות, ועל־ידי־זה נולדין מחין חדשים בבחינת עבור, יניקה ומחין, דהינו שעל־ידי שמאיר השכל לתוך האמונה, על־ידי־זה זוכין להוליד ולגלות השגות חדשות בידיעת רוממותו יתברך ויתעלה. וזה עקר בחינת הדבקות שישראל צריכין להתדבק בהשם־יתברך - שהוא בחינת התחברות כנסת ישראל עם דודה, כי כלל ישראל שהם בחינת כנסת ישראל, הם מאמינים בני מאמינים (שבת צז.), כי שרש נשמתם הוא מאמונה, וכשהשם־יתברך מאיר להם פנים ורואין ומשיגין איזה השגה וידיעה והכרה באלקותו יתברך שמו, נמצא, שנתחבר האמונה עם הדעת הקדוש, שזהו בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, כי 'באתערותא דלתתא אתער לעלא' עד למעלה למעלה - שבכל העולמות למעלה למעלה מתחבר האמונה עם הדעת הקדוש, כביכול, וזה בחינת דבקות ישראל בהשם־יתברך שמו, בחינת מצות (דברים י, כ): "ובו תדבק".

ואף־על־פי שזה הדבקות יקר מאד, אף־על־פי־כן אי אפשר להיות דבוק תמיד, כי אי אפשר שהאמונה הקדושה תקבל תמיד מן הדעת הקדוש - כדי שלא יתגברו, חס ושלום, העננין דמכסין על עינין שהם עשו וישמעאל, שהם הקלפות הבאים מזהמת הנחש, מחטא אדם הראשון, משבירת כלים, כי בכל עת שצריכין לעשות איזה יחוד דקדשה, שהוא בחינת דבקות כנ"ל, צריכין לעורר תחלת הצמצום שמשם המשכת טפי הדעת הקדוש לגלות השגות אלקותו יתברך, כי אי אפשר להמשיך שום דעת כי־אם על־ידי התחלת הצמצום, ואף־על־פי שעל־ידי השבירה נשברו הכלים והאורות חזרו למקומן ונתבטל הצמצום, כביכול, אף־על־פי־כן בודאי לא נתבטל לגמרי, כי הרשימו נשאר, כידוע, ועל־כן בכל עת שצריכין לגלות אלקותו יתברך, דהינו להמשיך הדעת לתוך האמונה, שזהו בחינת יחוד וזווג כנ"ל, אזי צריכין לעורר תחלת הצמצום, ועל־כן צריכין לברר ברורין משברי כלים, כי על ידם יכולין לעורר ולחדש הצמצום הראשון, על־ידי שחוזרין ומעלין הכלים הנשברים למקומן ששרשם מהצמצום הראשון, ומחמת שבאלו השברי כלים נאחז הסטרא־אחרא והקלפות מאד מאד, על־כן צריכין להיות איש חיל וגבור גדול מאד מי שרוצה לעסק בזה, ליחד יחודים ולזוג המדות - כדי שלא יתגברו בו הכפירות, שהם הקלפות שנקראים "אלהים אחרים" בחינת כפירות שנאחזין בשברי כלים, והם הם בחינת העננין דמכסין על עינין הנ"ל, ועל־כן צריכין לשמר מהם מאד, ואפלו מי שהוא איש חיל ויודע להשמר מהם, אף־על־פי־כן אי אפשר לו להיות דבוק תמיד שלא יתגברו, חס ושלום, העננין דמכסין על עינין, שהם הכפירות, דהינו הקלפות הנאחזין בהשברי כלים שעוסקין לברר אותם על־ידי הדבקות והיחוד, כנ"ל: