# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/520/62/7/

וזה בחינת אסור נדה. כי אפלו בזווג הרוחני ויחודי המדות צריכין להשמר מאד מאחיזת הקלפות והכפירות הבאים משברי כלים, מכל שכן בזווג הגשמי, כי אף־על־פי שזווג של ישראל יקר מאד, ונולדין על־ידי־זה נשמות ישראל והיא מצוה הראשונה בתורה, ובאתערותא דלתתא אתער לעלא, ומי שזוכה שיהיה זווגו בקדשה כראוי, אזי נעשה על־ידי־זה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יז.): 'איש ואשה זכו - שכינה שרויה ביניהם', אף־על־פי־כן, אפלו מי שזווגו בקדשה גדולה - אסור להיות רגיל בזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כב.): שלא יהיו בני ישראל רגילין וכו', כי אתערותא דזווגא מסטרא דצפונא (זהר וישב קפו:), שמשם אחיזת הסטרא־אחרא, כידוע, כי בכל זווג צריכין לעורר תחלת הצמצום ולברר ברורין מכלים הנשברים שבהם נתאחזו הקלפות, ועל־כן איתא בזהר הקדוש (חיי־שרה קכח:): שבהכרח שיהיה התעוררות הזווג מהיצר־הרע שאחיזתו בשבירת כלים וכנ"ל, רק ישראל בתקף כח גבורתם יש להם כח לכבש את יצרם ולהפך הכל אל הקדשה כראוי, אבל אסור להיות רגיל, חס ושלום - שלא יתגברו העננין דמכסין על עינין שהם הקלפות וכו', וכנ"ל.

וכל זה צריכין לזהר ולפרש אפלו מן ההתר וכנ"ל, אבל כשמתעוררים דם נדות, שהם זהמת הנחש שנתקללה חוה (בראשית ג, טז): "בעצב תלדי בנים" - זה דם נדות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין ק:) - אז הזווג אסור לגמרי, כי דם נדות נמשכין משבירת כלים, כידוע, ושבירת כלים הוא בחינת שבירת ופגם האמונה שהיא כלל כל הכלים - שנשברה ונפגמה עד שנעשו כפירות ואמונות כוזביות שהם בחינת דם נדות, ואז כשמתעוררים הדם נדות, הינו הכפירות והאמונות כוזביות - אז הזווג אסור, כי אז אסור להמשיך השכל לתוך האמונה, כי לא די שלא יתקן את האמונה על־ידי־זה, אדרבא, האמונה והשכל יהיו נפגמין ונתקלקלין יותר על־ידי־זה בבחינת (ויקרא טו, כד): ותהי נדתה עליו":