# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/551/61/2/

וזהו בחינת אסור חלב. שהוא גם־כן בבחינת פגם הברית, כי החלב מכסה על הכליות ומונע את הכליות וסותם אותם מלחשב עצות דקדשה, כמו שפרש רש"י על פסוק (תהלים מט, יד): "זה דרכם כסל למו", שחלב יש להם על כסליהם ומונע אותם מלשוב להשם־יתברך. ועל־כן הולכים הרשעים בדרכם הרע ואינם יועצים עצות דקדשה, לשוב להשם־יתברך, על־ידי החלב שמכסה על כליותיהם. נמצא, שהחלב הוא כנגד עצות דקדשה, ועל־ידו נתערבבין עצות דקדשה. ועל־ידי־זה הולכין, חס ושלום, בדרך לא טוב, שהולכין בעצת הנחש הנ"ל, שהם בהפך מעצות דקדשה, שנעשה על־ידי החלב שמונע עצות דקדשה. ונתערבבין ונתבטלין העצות דקדשה ואזי נעשה מהם כסילות שהם עצת הנחש כנ"ל, שהם בחינת פגם הברית. ועל־כן הוא אסור באכילה.

ועל־כן נקראין לפעמים הכליות 'כסלים', על שם כסילות שנעשה בהם על־ידי החלב הנ"ל, כי על־פי הרב במקום שנכתבו הכליות אצל החלב, נקראין "כסלים", כמו שכתוב (ויקרא ג, ד): "את החלב אשר על הכסלים" וכו', כי על־ידי החלב נעשין בבחינת כסילות כנ"ל, בחינת 'זה דרכם כסל למו' כנ"ל. וזה בחינת (איוב טז, כז): "כי כסה פניו בחלבו", 'פניו' בחינת בחינת שמירת הברית, שעל ידו עקר הפנים, בחינת אנפין נהירין, כמובא בדברי רבנו כמה פעמים (לקוטי מוהר"ן סימן כג - כז), והפנים נתכסה ונפגם על־ידי החלב כנ"ל.