# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/551/61/4/

ועל־כן עקר הקרבן הוא החלב שמקריבין על המזבח, כי שם מלבש חיות גבה כנ"ל. רק שאין לנו כח לבררו על־ידי שחיטה ואכילה, כי הוא עצמו בחינת פגם לשון־הקדש - זהמת הנחש שהטיל בחוה כנ"ל, שהוא בחינת שלמות לשון־הקדש כנ"ל. ועל־כן אין כח בסכין של שחיטה להכניעו, ועל־כן אי אפשר לבררו באכילה, אבל על־ידי אש שעל המזבח, שם נשרף ונבער ונכלה הרע שבו לגמרי, ואזי עולה חיותו אל הקדשה ונעשה נחת רוח גדול לפניו בחינת (ויקרא א, ט): "אשה ריח ניחוח לה'". וזה בחינת (שם ג, טז): "כל חלב לה'", כי עולה ממנו קדשה גבה לה'. כי האש הוא עקר תקונו של החלב שהוא בחינת פגם הברית כנ"ל, בבחינת (במדבר לא, כג): "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר", כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, במקום אחר (בסימן ד), כי החלב שהוא בחינת זהמת הנחש, חמימות היצר־הרע, כי החלבים שבגוף מחממין את הגוף ומרתיחין את הדמים, שעל־ידי־זה בא חמימות ואש של התאוות. על־כן עקר תקונו על־ידי אש בבחינת 'תעבירו באש'. ועל־כן נטהר ונצטרף על־ידי אש שעל המזבח, כנ"ל.

ועל־כן החלב נעשה לכל מלאכה. ואף שאסור באכילה יש בו צרך גדול אפלו לישראל, דהינו שהוא משתמש להדלקה ולהאיר. כי יש בו חיות גבה כנ"ל, רק שאי אפשר לבררו על־ידי אכילה כנ"ל. ועל־כן רב תקוני החלב הוא על־ידי האור, כי על־ידי האור הוא נצטרף ויוצא החיות כנ"ל. ועל־כן עקר תשמישו להדלקה, כי חוזר ונעשה ממנו נר הדולק, שמשם נפל חיותו מבחינת המח שהוא נר הדולק כנ"ל. ועל־ידי האש של ההדלקה שהוא דולק אזי נתברר באש כנ"ל, ואזי עולה חיותו ויוצא אור גדול ממנו, כי מלבש בו חיות גבה, כנ"ל.