# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/551/62/1/

וזה בחינת אסור חלב שאסור להדיוט, ולגבה עולה בקרבנות, כי עקר הקרבן הוא החלב, כי הא בהא תליא, כי "כל חלב לה'" (ויקרא ג, טז), כי חלב הוא בחינת גאות כמו שכתוב (תהלים יז, י): "חלבמו סגרו פימו דברו בגאות", כי חלב הוא שמנונית, שזה בא על־ידי גאוה, כי על־ידי גאוה בא תאות נאוף, דהינו שנתרבה החלב והשמנונית של הגוף (וכמובן במאמר הנ"ל). כי המגנים הנ"ל מעלין זאת השמנונית של נאוף שבא על־ידי גאוה. נמצא, שהשמנונית והחלב הוא בחינת גאוה שהיא בחינת רבוי. ומאחר ששרש החלב הוא מבחינת גאוה, על־כן אסור לנו באכילה, כי אסור הגאוה הוא מחמת שהיא מנפילת התפארותו, שהיא לבושו של השם־יתברך, כמו שכתוב (שם צג, א): "ה' מלך גאות לבש", כי הגאוה אינה ראויה רק לו לבדו יתברך "כי לה' המלוכה" (שם כב, כט). ואסור לנו לקח לעצמנו כלל מן הגאוה, כי היא באה מנפילת לבושו יתברך, רק צריכין להעלות כל הגאוה לשרשה, דהינו אל המח שהוא שרש הגאוה, כנודע, ששרש הגאוה הוא בחינת מחין, כמובא. וזה בחינת אסור חלב, שהוא משרש הגאוה, כי כל חלב לה', כי צריכין להעלות החלב שהוא בחינת גאוה, לה' לבדו, על־ידי הקרבן שעולה לגבה, שזה בחינת העלאת הגאוה לשרשה אליו יתברך, אבל לנו הוא אסור, כי אסור לנו לקח לעצמנו כלל מן הגאוה, כדי שלא נפגם בלבושו יתברך, כביכול, שהוא בחינת "ה' מלך גאות לבש" כנ"ל.