# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/551/63/

על־פי המאמר המתחיל 'ויהי הם מריקים שקיהם' וכו' בספר הראשון סימן י"ז, עין שם כל המאמר היטב.

והכלל, בקצור הצריך לענין זה הוא, כי תקון השכל הוא על־ידי תקון המזבח, שהוא בחינת אכילה בקדשה וכו'. ותקון שלמות המזבח הוא על־ידי גרים וכו'. וגרים נעשין על־ידי צדקה לנפשות רבות. והעקר על־ידי הצדקה להצדיקים האמתיים שהם כלולים מנפשות רבות וכו', כי על־ידי הצדקה נעשה בחינת אויר הנח והזך, כי על־ידי הצדקה קונה לו נפשות ורעים ואוהבים, ועל־ידי האהבה שהוא בחינת 'אתדבקות רוחא ברוחא' (דבקות רוח ברוח), רוח האוהב ברוח הנאהב, על־ידי־זה נעשה בחינת אויר הנח והזך וכו'. ועל־ידי־זה נשמע למרחוק את הדבורים הקדושים של הצדיקים אמתיים וכו' וכו'. עד ששומעין רחוקים ובאים ומתגירים וכו'.

כי יש טוב הכבוש בין האמות, דהינו בחינת חלקי נשמות ישראל, כי כל הטוב הוא רק בחינת נשמות ישראל וכו'. וזה הטוב הכבוש אצלם הם מתגברין עליו כל־כך עד ששוכח את מעלתו. ועל־ידי הצדקה, שעל־ידי־זה נעשה אויר הנח והזך, על־ידי־זה שומע ורואה הטוב הכבוש הנ"ל את דברי הצדיקים וכו'. ואזי הוא נזכר את מעלתו איך שבא ממקום גבה ועליון מאד. כי הוא בחינת חלקי נשמות ישראל שבשבילם נברא כל העולם, כי ישראל עלו במחשבה תחלה, כמו שאמרו (בראשית א, א): "בראשית ברא" - 'בשביל ישראל שנקראו ראשית' וכו'. ובהם נמלך השם־יתברך בשעת בריאת העולם וכו'. ואזי מתחיל זה הטוב להצטער ולרחם על עצמו, על אשר נפל ממקום גבה כזה ועתה הוא כבוש בידם וכו', ורוצה להמשיך עצמו ולחזר למקומו וכו'. ועל־ידי־זה נעשין בעלי תשובה וגרים, ועל־ידי־זה נשלם המזבח וכו'.

ולפעמים כשהרע רואה שהטוב משתוקק וממשיך עצמו ורוצה לחזר בתשובה, אזי הם מתגברים על הטוב ומביאים אותו לתוך העלמה יתרה, דהינו שמביאים אותו לתוך פנימיות מחשבתם וכו' וכו'. ואזי יוצא זה הטוב בזרע הילודים וכו'. בבחינת (תהלים פז, ו): "ה' יספר בכתב עמים, זה ילד שם" וכו' עין כל זה היטב.