# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/551/63/2/

וזה בחינת (מגלה ג.): 'כהנים בעבודתן וישראל במעמדן', כי בשעה שהיו הכהנים עוסקים בעבודה, שעל־ידי־זה נזדכך ונתברר האויר כנ"ל, כי העשן של המזבח היה עולה ומגרש את האוירים רעים, בחינת רוח רעה. והיה מזכך האויר בבחינת אויר הנח והזך כנ"ל. ואז היו ישראל עומדים במעמדן, והיו מדברים דבורים קדושים, בחינת דבור הישראלי הנאמר במאמר הנ"ל, כדי שזהו הדבור יהיה הולך ונשמע להטוב הכבוש כדי שיזכר את מעלתו וישוב לשרשו כנ"ל. ועל־כן היו ישראל במעמדן עוסקים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו, כי על־ידי־זה היו מזכירין את הטוב הכבוש, את מעלתו הגדולה, שבשבילו נברא כל העולם, שזהו בחינת "בראשית ברא" וכו', שכל הבריאה שבששת ימי המעשה, הכל היה בשביל ישראל שעלו במחשבה תחלה, שהם נקראים "ראשית" כנ"ל.

וזה בחינת שירת האזינו, כי עקר שירת האזינו אמר משה רבנו בשביל זה הטוב הכבוש בין האמות והסטרא־אחרא. והזכירו במקום שהוא שם - שישוב למעלתו ושרשו, כי משה צפה עד סוף כל הדורות, שאז יהיה נכבש ונסתר הטוב בהסתרה והעלמה יתרה מאד, כמו עכשיו בעקבות משיחא, כמו שכתוב שם (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" וכו'. ואז בא הטוב בהעלמה והסתרה יתרה מאד מאד, בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה, עד שנדמה כמעט, חס ושלום, כאלו אפס תקוה, חס ושלום, לעורר הטוב הזה. אבל משה רבנו צפה על כל זה ואמר השירה הזאת, כדי שעל־ידי השירה הזאת יתעורר הטוב ממקום שהוא שם אפלו בסוף הדורות הללו, כדי שיזכר מעלתו וישוב בתשובה ויחזר לשרשו, כמו שכתוב שם (דברים לא, כא): וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו.

וזה שנאמר שם בשירת האזינו (דברים לב, י): ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן וכו' - הינו בחינת הטוב שהוא חלק נשמות ישראל הנמצא בארץ מדבר ובתהו וכו', דהינו שהוא כבוש במדבר ובתהו בין העכו"ם והסטרא־אחרא. וזהו יסובבנהו יבוננהו וכו' - שהסטרא־אחרא מסבבת אותו ובונה עליו ומקיף אותו בכמה מחצות של ברזל, אבל השם־יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, ועושה תחבולות לעורר את הטוב ההוא כנ"ל. וזהו יצרנהו כאישון עינו כנשר יעיר קנו וכו', דהינו שהשם־יתברך ברחמיו נוצר ושומר את הטוב ההוא וכו', ועושה תחבולות לעוררו ולהזכירו שישוב לשרשו.

ועל־כן התחיל משה השירה: האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי - דהינו שמשה רבנו צוה וגזר שהשמים והארץ יאזינו וישמעו היטב דבריו הקדושים, דהינו שהאויר יזדכך בבחינת האויר הנח והזך, כדי שיהיו דבריו הקדושים נשמעים היטב, ולא יהיה כח להרוח רעה, רוח סערה לבלבל ולערבב האויר, רק הכל יהיו נחים ויאזינו וישמעו דבריו היטב, כדי שישמע הטוב הכבוש את דבריו הקדושים - כדי שיזכר את מעלתו הגדולה וישוב לשרשו ממקום שהוא שם, אפלו בסוף הדורות הללו, אפלו מתוך העלמה והסתרה יתרה מאד מאד, כמו עכשיו בבחינת וענתה השירה הזאת וכו', כי לא תשכח וכו'. נמצא, ששירת האזינו הוא בחינה הנ"ל, לעורר הטוב הכבוש. וזהו בחינת בראשית וכו'. כנ"ל, כי על־ידי מעשה בראשית מזכירין ומראין להטוב את מעלתו, כי הכל נברא בשבילו, כנ"ל.

ועל־כן היו אנשי המעמד עוסקין בפרשת בראשית ובפרשת האזינו בשעת הקרבת הקרבנות - כדי לעורר על־ידי־זה את הטוב הכבוש שיחזר לשרשו, כי על־ידי הקרבן נזדכך האויר כנ"ל. ואז כשמדברין דבור הישראלי שהוא בחינת הדבורים הקדושים של אנשי המעמד כנ"ל, על־ידי־זה היה נשמע הדבור הקדוש הזה להטוב הכבוש. ועל־ידי־זה היה נזכר את מעלתו והיה חוזר לשרשו, שזהו בחינת גרים שהם שלמות המזבח כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת הקרבנות שהם עקר שלמות המזבח, כי על־ידי הקרבנות חוזר הטוב למעלתו וכו' כנ"ל.