# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/551/64/10/

ועל־כן עקר הקרבן הוא חלב ודם. והחלב עולה על המזבח ונשרף כלו לריח ניחוח לה', כי החלב הוא שמנונית שהוא עקר השכל. אך אנחנו אין כח בידינו לברר השכל והקדשה שיש בחלב בהמה, ועל־כן אסור לנו באכילה באסור חמור, כי כל אוכל חלב יהיה נסתם שכלו לגמרי ויתגברו הכפירות והקשיות, חס ושלום כנ"ל. אבל על המזבח דיקא החלב הוא עולה לריח ניחוח, כי בית־המקדש הוא בחינת דעת ושכל, כמו שאמר רבנו ז"ל כמה פעמים (בסימנים ו, יג). ושם מאיר שכל עליון ודעת גבה מאד, ועל־כן שם עולה החלב על האשים לריח ניחוח, כי על־ידו דיקא זוכה שיאיר השכל באור גדול לגלות אלקותו יתברך, כי שריפת החלב על המזבח הוא בחינת אור השכל, שהוא כמו אש דולק על־ידי השמנונית שבגוף כנ"ל, רק שאנו אין לנו כח לבררו, אבל על המזבח נתגלה ומאיר על־ידו דיקא אור השכל דקדשה - לישב ולבטל כל הקשיות שאפשר לישבן, שעל־ידי־זה נתחזקה האמונה כנ"ל. ועל־כן החלב הוא מכפר, כי עקר פגם כל העוונות הם הכפירות וקשיות וחסרון אמונה שגורמין על־ידי העוונות, כאשר כתבנו כבר כמה פעמים (שבת ז, יט; ערובי תחומין ה, לה; בכור בהמה טהורה ב, יא). ועל־כן על־ידי הקרבן, על־ידי שמקריבין החלב על האש שעל המזבח שעל־ידי־זה נפתח הדעת ונתחזקה האמונה כנ"ל, על־כן הוא מכפר.

וכן הדם מכפר, כי בבית־המקדש נמשך תקון האמונה על־ידי הדם דיקא, כי הדם הוא בחינת תכלית הצמצום והדין, שמשם נמשכין הקשיות שאי אפשר לישבן, ועל־כן הדם אסור לאכילת הדיוט, אבל בבית־המקדש, במזבח, על־ידי זריקת דם הקרבן נתברר ועולה גם הקדשה הנסתרת ונעלמת בדם. ועל־ידי־זה נמתק הצמצום והדין ונתגלה האמונה על־ידי־זה דיקא, שזה עקר התקון והכפרה על העוונות שהם בחינת כפירות, כנ"ל.

ועל־כן החלב נאכל ונשרף כלו על המזבח. אבל הדם אינו נאכל ונשרף על המזבח, רק שנוגע במזבח לבד בשעת זריקה. וכן שירי הדם שופכין על היסוד ונוגעין במזבח ויוצאין לחוץ ונשפכין לנחל קדרון ונמכרין לזבל וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא נח: פסחים כב.). כי החלב הוא בחינת הדעת, שמשם אחיזת הקשיות שאפשר לישבן, רק שמחמת אחיזת הקלפות והסטרא־אחרא הנאחזין בחלב בהמה - אין בנו כח לבררו על־ידי אכילתנו, ואדרבא, היה נסתם ונסגר השכל והדעת לגמרי אם היו אוכלין אותו, אבל על המזבח הוא נשרף בקדשה גדולה. ואז על־ידו דיקא מאיר הדעת כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר הכפרה כנ"ל. ועל־כן נאכל ונשרף החלב על המזבח, כי כשזוכין להעלותו אל הקדשה על־ידי הקרבתו על המזבח אזי נתגלה על־ידו דיקא דעת גדול, כי הוא בבחינת דעת שמשם הקשיות שאפשר לישבן, כנ"ל.

אבל הדם אינו נאכל ונשרף על המזבח, רק זורקין אותו על המזבח, כי הדם הוא בחינת תכלית הצמצום והדין שמשם נמשכין הקשיות שאי אפשר לישבן. ומבאר בדברי רבנו ז"ל, בהתורה 'בא אל פרעה' (בסימן סד); שהקשיות האלו שאי אפשר לישבן נמשכין מבחינת חלל הפנוי, שמשם צמצם ופנה אלקותו, כביכול וכו', עין שם, ועל־כן אי אפשר לישב אלו הקשיות בשום אפן עד לעתיד לבוא. ועל־כן על המזבח בבית־המקדש נעשה תקון גדול על־ידי הדם, כי הדם מכפר, כי בבית־המקדש מאיר השכל שיתגלה לעתיד לבוא, שנקרא "קדש", ועל־כן שם נתגלה ומאיר הקדשה הנעלמת אפלו בתכלית הצמצום בבחינת דם. ואזי מאירה האמונה באור גדול על־ידי שנמתק הצמצום והדין של חלל הפנוי, על־ידי שיודעין שגם שם נעלם אלקותו יתברך, על־ידי שמקריבין הדם על המזבח בבית־המקדש, ששם מאיר השכל שיתגלה לעתיד, כנ"ל.

ועל־כן אין הדם נאכל ונשרף על המזבח, כי אף־על־פי שבאמת יש קדשת אלקותו גם בהחלל הפנוי בהעלם גדול, אבל הוא בתכלית הצמצום והמעוט בהעלם ובהסתרה גדולה. ועל־כן אין הדם נאכל כלו על המזבח, רק נזרק על המזבח ונוגע בו בנגיעה בעלמא, ואחר־כך נשפך לחוץ, כי הקדשה נעלמת בו בתכלית המעוט וההעלם, והוא רק בבחינת נוגע בהקדשה בנגיעה בעלמא, שמשם חיותו וקיומו בדרכי נפלאותיו הנוראים. ועל־כן תכף שנוגע הדם בקדשת המזבח על־ידי הזריקה ושפיכת שירים, תכף יוצא לחוץ ונשפך לנחל קדרון ונמכר לזבל, כי הקדשה עולה ממנה על־ידי הזריקה שהיא בחינת נגיעה בעלמא במזבח הקדוש, כי הקדשה שבבחינת החלל הפנוי שהוא תכלית הצמצום, בחינת דם, הוא בתכלית המעוט בהעלם גדול, בבחינת נגיעה בעלמא כנ"ל, אבל החלב נתהפך כלו אל הקדשה כנ"ל. ועל־כן הוא נאכל כלו על המזבח, אבל שניהם מכפרין, הדם והחלב, ואדרבא, הכפרה תלויה בדם יותר מבחלב, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (יומא ה.). כי עקר התקון והכפרה הוא על־ידי תקון האמונה שנתתקן ביותר על־ידי זריקת הדם על המזבח שנתגלה על־ידי־זה, שגם בהחלל הפנוי בתכלית הצמצום בבחינת דם - נסתר ונעלם אלקותו, רק שהוא בצמצום גדול בבחינת נגיעה בעלמא, אבל על כל פנים גם שם נעלם אלקותו, ועל־ידי־זה נתחזקה האמונה, שעל־ידי־זה עקר הכפרה כנ"ל, כי עקר התחזקות האמונה צריכין להתחזק כנגד הכפירות הבאים על־ידי הקשיות שאי אפשר לישבן (כמובן בדברי רבנו ז"ל במאמר הנ"ל), שזה נתתקן על־ידי זריקת הדם על המזבח ועל־כן עקר הכפרה על־ידי דם הקרבן וכנ"ל.