# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/551/64/3/

ואז כשזוכין להשלים האמונה על־ידי שני תקונים הנ"ל, שהם למוד פוסקים ותענית, שהם בחינת תקון הדעת והאמונה כנ"ל. ששניהם כלולים בתקון האמונה כנ"ל. אז דיקא זוכין לאכילה דקדשה, שזוכין על ידה ליחד קדשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין כנ"ל, כי קדשא בריך הוא ושכינתיה הם שרש הדעת והאמונה ששניהם אחד באמת, כידוע. ועל־כן נקראת האכילה על שם האמונה ועל שם הדעת, כמו שכתוב (תהלים לז, ג): "ורעה אמונה", וכתיב (שיר השירים ה, א): "אכלו רעים" - 'תרין רעין' וכו' (זהר ויקרא ד.), שהם חכמה ובינה, בחינת דעת. וכמו שמבאר במקום אחר (לקוטי תנינא סימן עז), שהאכילה היא בחינת דעת, כי דעת דקדשה ואמונה הכל אחד, וכנ"ל.