# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/551/64/7/

וזה בחינת מה שנוהגין הבכורות להתענות בערב־פסח, כי עקר יציאת מצרים שהוא להוציא הדבור ממצר הגרון ולהכניע פרעה ושלשת שריו וכו' - זוכין על־ידי התענית, שעל־ידי־זה מדבקין אחורי הקדשה וכו' כנ"ל. ועל־כן הבכורות דיקא מתענין, כי עקר מעלת התענית הוא מחמת שחוזרין בכל פעם אל ההתחלה שהתחיל להבין ולהתענות. ומחמת זה דיקא מדבקין על־ידי התענית אחורי הקדשה שהוא בחינת שחוזרין בכל פעם לאחורים, שזהו בחינת כל ההתחלות של הקדשה, שעקר הוא ההתחלה וכו'. ובכל פעם חוזרין לקבל כח מההתחלה וכו' (כמבאר שם כל זה בהתורה הנ"ל, עין שם היטב). ועל־כן הבכורות דיקא מתענין בערב פסח, כי הבכור הוא ראשית בחינת התחלה. ועל־כן נתקדשו הבכורות. כי עקר הוא ההתחלה, וכשמקדשין ההתחלה, על־ידי־זה מתקדשין בנקל שאר הבנים וההולדות הבאין אחריו, וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, שכל הבנים שבאין אחריו - כלם מקבלים מחלק הנפש של הבכור וכו', עין שם. נמצא, שהבכור הוא בבחינת התחלה, שזהו בחינת קדשת התענית. ועל־כן עקר יציאת מצרים היה על־ידי קדשת בכורים (כמבאר שם בפרשת בא), כי אז הרג ה' בכורי מצרים והכניע הבכור דסטרא־אחרא והציל בכורי ישראל, בכור דקדשה. ואז נתקדשו הבכורים, כמו שכתוב שם (שמות יג, ב): "קדש לי כל בכור" וכו', כי עקר יציאת מצרים הוא בבחינת קדשת ההתחלה שהוא בחינת תענית, שעל־ידי־זה יוצא הדבור מגלות מצרים ופרעה ושריו כנ"ל, שזה עקר יציאת מצרים, כנ"ל.

ועל־כן באמת פסח, שהוא יציאת מצרים, הוא עקר ההתחלה, כי הוא תחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, שהתחילו להכיר אותו ולהתחיל להתקרב אליו בשעת יציאת מצרים בפסח. ואז נתקדשו בכורות, שהם גם־כן בחינת התחלה כנ"ל. ועל־כן נוהגין הבכורות דיקא להתענות, כי קדשת התענית הוא בחינת קדשת ההתחלה, כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר בחינת יציאת מצרים, להוציא הדבור ממצר הגרון וכו', כנ"ל.

ועל־כן עשו שבזה את הבכורה, מכר את הבכורה על־ידי תאות אכילה דיקא, כמו שכתוב (בראשית כה, ל): "הלעיטני נא" וכו', כי קדשת הבכורה היא בחינת קדשת ההתחלה, שזוכין לזה על־ידי שבירת תאות אכילה דיקא, שהוא בחינת תענית, שהוא בחינת קדשת ההתחלה. ועל־כן להפך, עשו שבזה את הבכורה מכר את הבכורה ובזה אותה על־ידי תאות אכילה דיקא, כמו שכתוב (שם כה, לד): "ויאכל וישת וכו', ויבז עשו את הבכרה", כי דיקא על־ידי תאות אכילה ושתיה בזה את הבכורה, שהוא בחינת התחלה שקדשתה על־ידי תענית, על־ידי שבירת תאות אכילה ושתיה, כנ"ל. ויעקב אבינו זכה אז לבכורה, כי כל אחד זכה בחלקו, כי תכף שראה יעקב תקף תאותו לאכילה ושתיה, שאמר לו: "הלעיטני נא" וכו', אמר לו יעקב תכף: "מכרה כיום את בכרתך לי", הינו על־פי הנ"ל, כי מאחר שאתה משקע כל־כך בתאות אכילה - אין הבכורה שיכת לך, כי קדשת הבכורה הוא על־ידי בחינת תענית, בחינת שבירת תאות אכילה כנ"ל. ועשו נתרצה תכף לזה, ומכר ובזה את הבכורה בשביל תאות אכילה. ויעקב נתן לו לחם ונזיד עדשים "ויאכל וכו' ויבז" וכו', כי יעקב נתן לו כל תאות אכילה, כי הוא שבר מעצמו תאות אכילה ונתן תאות אכילה לעשו, והוא קבל לעצמו בעד זה הבכורה, שזוכין אליה על־ידי שבירת תאות אכילה שהוא בחינת תענית, כנ"ל.