# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/554/61/1/

וזהו ענין מליחה, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, בבאור (בסימן כג), שהמלח - הוא בחינת (במדבר יח, יט): "ברית מלח עולם", שהוא ממתיק מרירותא דעלמא. ועל ידו נפלט הדמים רעים שהם בבחינת פגם הברית, כנ"ל (בהלכות חלב ודם הלכה א'). וזהו בחינת ההדחה במים, להכשיר הבשר על־ידי שמכניסין ושורין אותו בתוך המים, כי המים מטהרין אותו מכל הטמאות, בפרט מפגם הברית בבחינת מקוה מים. כי המקוה הוא תקון גדול מאד לפגם הברית. כי המקוה הוא סוד התעלמות בתוך המים, כמובא (פרי־עץ־חיים, שבת, פרק ג), שזה בחינת תקון הברית בבחינת 'זרעו של יוסף', שהם בבחינת דגים שבים שהמים מכסה עליהם ואין עין הרע של שבעים אמות שולט בהם כנ"ל (בהלכות בשר שנתעלם מן העין ב). ועל־כן מתקנין ומכשירין הבשר על־ידי המים כדי להעביר מעליו טמאת הדמים שהם בחינת פגם הברית, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קיג.): 'משום דם בעין שעליו' (יורה־דעה, סימן סט), שהוא עובר ונופל על־ידי המים שהם בחינת תקון הברית, בבחינת דגים שבים, כנ"ל.

וזה בחינת הדחה ראשונה והדחה אחרונה. כי הנפש שבחי שנפל ממדרגתו, ממדבר לחי כנ"ל, צריך כמה תקונים - תקון אחר תקון, עד שיעלה ויתתקן בשלמות להשיבו לשרשו בבחינת תשובה, כי כל תקוני הבשר שעושים הם בחינת תקוני התשובה. כי כן צריכין לתקן הנפש שבחי להשיבו לשרשו שזה בחינת תשובה. ועל־כן מתחלה צריך לה שחיטה להכניע ולשבר רע הכולל כנ"ל, שזהו ראשית התשובה – לסור מרע הנ"ל ולשברו, ואחר־כך לפנות ולנקר את כל החלבים רעים וכל הגידין הנמצאים בעין, בתוכו, כדי שלא יהיה 'טובל ושרץ בידו'. על־כן אחר שסר מרע הכולל הנ"ל שהוא עקר ההתחלה והראשית אזי צריך לסור כל הרעות מקרבו. וזה נעשה בקל אחר השחיטה, כי עקר היגיעה והטרחא הוא השחיטה, שהיא הכנעת הרע הנ"ל. שצריך אמן לזה ממחה ומחזק, ובדיקת הסכין ושאר הזהרות השחיטה כנ"ל. אבל אחר־כך נעשה הנקור בנקל - שמנקרין ומוציאין משם שאר כל הרעות הנמצאין שם. ואזי זוכין לבחינת מקוה מים, שזה בחינת הדחה הראשונה, ואחר־כך צריך לשהות במלחו הנ"ל. ואז הוא גמר התקון שהוא הדחה האחרונה, 'כי הבא לטהר מסיעין לו - שאומרים לו המתן' (יומא לח:) [כמו שמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, סימן ו], כי אי אפשר לכנס בפעם אחד אל התשובה, וצריך להמתין ולשהות ולסבל שפיכת דמים הרבה, כדי להכניע הדם הרע שבחלל השמאלי שהתגבר על־ידי עוונותיו.