# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/554/61/4-2/

וזהו בחינת המקוה מים שזכו אז בערב פסח מיד, ואחר־כך הורידם ממדרגתם, וזה בחינת הספירה כמובא (שם) - שהוא כאשה המטהרת לבעלה, שהוא בחינת המתן, שצריך להמתין ולשהות כדי לטהר עצמו מדם נדות כנ"ל. ואז זכו לגמר התקון בשבועות. ואז זכו לכנס למקוה בחינת מקוה עליונה מאד, שהוא התקון, וזה בחינת שני ההדחות - בחינת שני המקואות הנ"ל, שצריכין כדי להתתקן, הינו בתחלת התשובה ובסוף התשובה כנ"ל. ובאמצע הוא השהיה במלחו, שהוא בחינת המתן כנ"ל. כדי לפלט הדמים רעים כנ"ל. וכן מבאר במאמר המדבר מזה (בסימן ו, לקוטי חלק א), שבחינת המתן הנ"ל, הוא בחינת שפיכת דמים, שצריכין לסבל כנ"ל, שאזי זוכין לבחינת תשובה שהוא בחינת אהיה (כמו שמבאר שם). וזהו בחינת המקוה מים שהוא בחינת אהיה, כי מקוה בגמטריא קנ"א, כמובא (פרי־עץ־חיים שבת פרק ג), וכנ"ל.

וכבר מבאר בהלכות פסח הלכה א, שעל־כן שעור מליחה ח"י מינוטין, שזה בחינת תקון הברית, כדי לשוב אל החיים. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (יורה־דעה, סימן סט, סעיף ו): שהשעור הוא כדי הלוך מיל, כי המיל הוא אלפים אמה תחום שבת, שהוא בחינת גבול הקדשה כנ"ל (בהלכות תחומין, הלכה א). וזהו השעור בעצמו של ח"י מינוטין, כי שם החיים (כמו שמבאר שם). ועל־כן צריך לשהות בתקון המליחה כשעור הזה - כדי לזכות לשוב לתוך גבול ותחום הקדשה, כדי לזכות לחיים בחינת צדיק חי עלמין.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (יורה־דעה סימן עו סעיף א): 'הצלי אין צריך מליחה', כי אש הוא התקון, בבחינת (במדבר לא, כג): "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר". והוא מכלה את הזהמא, אבל כשזוכין להתקשר להצדיק שהוא בחינת ברית מלח, ואזי מקבלין ממנו בחינת מלחא, בחינת תקונים להמתיק מרירותו, ואז נצולין מן האש שהיו צריכין להצטרף, חס ושלום, בבחינת "תעבירו באש" כנ"ל, כי מליח הרי הוא כרותח דצלי, שנצלה באש, שעל־ידי בחינת המליחה שהוא בחינת התקשרות להצדיק כנ"ל - נזדככין יפה ונצולין מן האש ויוצאין זך ויפה ושלם בלי שום פגם וזוכין לתכלית התקון כנ"ל.

הלכות מליחה הלכה ב' - נכללת בהלכות חלב ודם הלכה ד' (אות יא).

והלכה ג' - נכללת בהלכות דם הלכה א' (אות י).