# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/596/61/2/

וזה בחינת יין המשמח ויין המשכר, והכל תלוי בשלמות אמונה, דהינו להאמין שהכל ברצונו יתברך כנ"ל - שאז היין שהוא בחינת גבורות, בחינת יראה, הוא בחינת יין המשמח, כנ"ל.

כי כשיש לו אמונה שלמה ומאמין שהכל ברצונו יתברך, אזי נתוסף לו שמחה גדולה על־ידי היראה, כי יודע שכונת ה' יתברך היא בודאי לטובה, וזה בחינת (משלי י, כז): "יראת ה' תוסיף ימים", שהיראה מוספת לו חיים ואריכות ימים, כי הא בהא תליא, הינו, כי על־ידי התגלות הרצון שנמשך מזקנים שבקדשה, כמבאר שם, על־ידי זה נעשה יראה כנ"ל, וכן להפך התגלות הרצון נמשך על־ידי היראה, כי כשבא עליו יראה על־ידי התגלות הרצון, שאז יודע שהכל ברצונו יתברך, ואז יש לו יראה ממנו יתברך בבחינת (בראשית לב, ח): "ויירא ויצר", כמו שכתוב שם, ועל־ידי היראה שמתירא ממנו יתברך, על־ידי זה הוא חוזר להשם־יתברך ושב בתשובה שלמה, וכל מה שמתקרב יותר להשם־יתברך - נתגלה לו ביותר התגלות הרצון, שזהו בחינת "יראת ה' תוסיף ימים", דהינו בחינת זקן שבקדשה שהיא בחינת אריכת ימים, שמאריך ימיו בתוספות קדשה בכל פעם, שעל־ידי זה עקר התגלות הרצון כמבאר שם, עין שם, ועל־כן על־ידי זה זוכה לשמחה, כי על־ידי התגלות הרצון נעשה שמחה, שזהו בחינת שמחת יום טוב, כנ"ל.

נמצא, שיראה דקדשה אפלו יראת הענש הוא בחינת שמחה, כי אפלו יראת הענש הוא גם־כן טובה מאד, כמבאר בדברי רבנו ז"ל, במקום אחר (שיחות הר"ן, סימן ה), כי מאחר שמאמין שהכל ברצונו יתברך ומתירא מהשם־יתברך שלא יענישהו, חס ושלום, על־ידי מעשיו הרעים - זאת היראה טובה מאד! כי על־ידי זה חוזר להשם־יתברך, ועל כל פנים איך שהוא, על כל פנים היסורין והענשים, חס ושלום, ממרקין עוונותיו, וגם אפלו אם אינו זוכה להתגבר לשוב בתשובה שלמה באמת על־ידי היסורים, חס ושלום, על כל פנים יש לו בודאי כמה וכמה הרהורי תשובה על־ידי היראה מהיסורים, חס ושלום, ואיך שהוא, על כל פנים מגיע לו בודאי טובות גדולות על־ידי היסורים והיראה חס ושלום, ועל־כן אפלו על־ידי יראת הענש זוכין לשמחה גדולה, מאחר שיודע שהכל ברצונו יתברך, כנ"ל.

וזה בחינת יין המשמח, כי יין הוא בחינת יראה וגבורות שזוכין על־ידי זה לשמחה, כשזוכה לאמונה שלמה וכו' כנ"ל, אבל כשנוגע עכו"ם בהיין, אזי תכף נעשה יין נסך ואסור לישראל, כי יין שנגע בו עכו"ם - זה בחינת שהעכו"ם שהם בחינת כפירות וחכמי הטבע שהם נוגעים בהיין, חס ושלום, דהינו בהיראות והפחדים, אזי תכף נפגם היין, שהוא בחינת היראה, כי מטילין פגם על־ידי נגיעתם בו, כי סתם מחשבתן לעכו"ם (חלין יג.), ואפלו עכשיו שאינם עובדים עבודה־זרה ממש, אף־על־פי־כן הם מלאים כפירות של חכמי הטבע, שהם כרוכים אחריהם תמיד, וכל הכפירות הם בבחינת עבודה־זרה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן א', תנינא), והם מטילין פגם חס ושלום בהיראה והפחדים שהוא בחינת יין, כי אינם תולין הכל ברצון, רק בטבע חס ושלום, ואזי היין, שהוא בחינת יראה, הוא בחינת 'יין המשכר', כי זה הוא שכרות ממש שמרמז על כל הצרות והיסורים, כמו שכתוב (ישעיה נא, כא): "שכרת ולא מיין", כי אז הוא עקר התגברות הפחד והצער, בבחינת כל ימי רשע הוא מתחולל.

כי כשאינו מאמין חס ושלום ברצון, אזי הוא מלא יראה ופחד קשה תמיד וכל ימיו צער ומכאובות, כי אין לו שום חיים כלל, כי כשבא עליו צרות - אין לו למי לפנות להושע, ואין לו שום נחמה ושעשוע על הצער והפחדים שלו, כמבאר בדברי רבנו ז"ל, ועל־כן אין היין, שהוא בחינת יראה - משמח אותו כלל, אדרבא, משכר ומערבב דעתו, וזה עקר בחינת שכרות וטרוף הדעת, דהינו כשנתערבב דעתו ותולה בטבע חס ושלום, ועל־כן נפגם היין שהוא בחינת יראה בנגיעת העכו"ם, כי נעשה יין נסך שהוא בחינת עבודה־זרה, בחינת כפירות, כי סתם מחשבתן לעכו"ם, דהינו כפירות של חכמי הטבע, ועל־ידי זה נפגם היין שהוא בחינת יראה, ונעשה בבחינת יין המשכר, כנ"ל: