# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/596/61/5/

וזה בחינת כלי היין שצריכין לשמר את היין מכלים של עכו"ם, כי עקר קדשת היין - על־ידי שיתקבל בכלי טוב כנ"ל, ועל־כן עקר שתית היין בקדשה הוא רק בכוס של ברכה, 'כוס' של ברכה דיקא, ולא אמרו 'יין' של ברכה, רק נתנו עקר המעלה להכוס וקראו אותו "כוס של ברכה", כי עקר קדשת היין תלוי בקדשת הכוס, ועל־כן קראוהו רבותינו ז"ל (ברכות נא.): 'כוס של ברכה' - 'כוס' דיקא, כי הכל תלוי בהכלי המקבל את היין שהוא בחינת יראה, כי 'כוס' - בגימטריא 'אלקים', כידוע (זהר פנחס רמה.), ו'אלקים' בגימטריא 'הטבע' כידוע (פרדס יב, ב).

וזה עקר הקדשה כשיודעין שאין שום טבע בעולם כלל, כי הטבע בעצמה הוא מהשם־יתברך אשר הוא מנהיג לפעמים העולם באיזה טבע בשביל לנסות בני האדם כדי שיהיה בחירה בעולם, וכדי להראות שהטבע בידו, על־כן הוא משנה הטבע כמה פעמים, כאשר כבר ראינו אותותיו ומופתיו הנוראים בכל הימים־טובים שהם זכר ליציאת מצרים וכו' כנ"ל, אבל באמת גם הטבע בעצמה הוא השגחתו יתברך, כי הכל ממנו יתברך לבד, כי 'הטבע' בגימטריא 'אלקים', כי הטבע בעצמו מאת האלקים חיים ומלך עולם.

וזה בחינת כוס של ברכה ואז היין בקדשה בבחינת יין המשמח כנ"ל, שזה תלוי כשהכלי המקבל את היין הוא בשלמות ועקר שלמות הכלי הוא על־ידי אמונה כנ"ל, כי כוס של ברכה בא תמיד במקום שיש התגלות הרצון, דהינו בשבת ויום־טוב שאז מקדשין על היין ומגלין על הכוס יין דיקא קדשת שבת ויום־טוב שהוא התגלות הרצון כנ"ל, כי עקר קדשת שבת ויום־טוב, שהוא התגלות הרצון - ממשיכין על־ידי הקדוש על היין, ואז מגלין הרצון בבחינת 'מקרא קדש זכר ליציאת מצרים', שאומרים בקדוש על הכוס: