# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/596/61/6/

וזה בחינת כוס של ברכת המזון, בחינת (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה" וכו', נמצא, שעקר ברכת המזון הוא לברך את ה' על ארץ־ישראל שנתן לנו, ועקר קדשת ארץ־ישראל הוא על־ידי התגלות הרצון, כמבאר בדברי רבנו ז"ל (סימן מד, ותנינא סימנים ח, עח), כמה פעמים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה א, ב), שבשביל זה פתח את התורה בבראשית, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, נמצא, שעקר קדשת ארץ־ישראל על־ידי שנתגלה שהכל ברצונו יתברך, ועל־כן כל העשר קדשות הם בארץ־ישראל, כי זה עקר הקדשה, שנתגלה שהכל ברצונו יתברך.

ובית־המקדש שקדוש ביותר שם התגלות הרצון ביותר ועל־כן מביאין שם כל הקרבנות, שנאמר בהם (ישעיה נו, ז): "לרצון" וכו', וזה בחינת (תהלים קב, טו): "כי רצו עבדיך את אבניה" וכו', כי הם בבחינת התגלות הרצון כנ"ל, ואבן שתיה היא קדש קדשים זה בחינת שרש הרצון, רצון שברצונות, ועל־כן שם אין מי שיוכל לכנס כי־אם הכהן הגדול ביום הכפורים, כי הכהן הגדול זוכה לבחינת מצח הרצון, בבחינת (שמות כח, לח): "והיה על מצחו לרצון", כמו שמבאר שם, שזהו בחינת רצון שברצונות, ועל־כן בכל השלש רגלים מחיבים להראות לפני ה', כמו שכתוב (דברים טז, טז): "שלש פעמים בשנה וכו' את פני ה'", 'פני ה' זה בחינת רצון שהוא בחינת פנים, כמו שמבאר שם, וזה צריכין ברגלים דוקא, שאז הוא התגלות הרצון, ועל־כן צריכין להראות אז בבית המקדש, ששם התגלות הרצון, כנ"ל: