# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/596/61/7/

כי כוס של ברכה הוא בחינת צדקה - שעל ידו עקר התגלות הרצון, כמו שמבאר שם, בבחינת (משלי כב, ט): "טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל", שזה נאמר על כוס של ברכה (סוטה לח:), כי באמת בכל מקום שבא כוס של ברכה - שם צריכין ביותר להיות טוב עין, לתן מלחמו לדל, דהינו צדקה, כי בשבת ויום טוב מביאין כוס של ברכה בשביל קדוש, להמשיך קדשת שבת ויום טוב על־ידי הכוס יין, ובשבת ויום טוב צריכין להרבות בצדקה, כי בשבת עקר הארת ושלמות של כל הצדקה בבחינת (תענית ח:): 'שמש בשבת צדקה לעניים', כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לא).

וביום טוב צריכין בודאי להרבות בצדקה, כי זה עקר שמחת יום טוב, כמבאר בתורה כמה פעמים, בכל מקום שמזכיר שמחת יום טוב, מזכיר שם נדבת לבו לצדקה, כמו שכתוב (דברים יח, יב): "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובניך וכו', והגר והיתום והאלמנה" וכו', ואמרו רבותינו ז"ל (תנחומא, ראה יח): 'אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך', כי באמת עקר שמחת יום טוב על־ידי התגלות הרצון, שזה נתגלה על־ידי הצדקה דיקא כנ"ל. וכמבאר היטב במאמר הנ"ל (אות ט), בבחינת (קהלת יא, א): "שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו". וזה שנסמך לשם במקרא הסמוך (פסוק ב): "תן חלק לשבעה וגם לשמונה", ודרשו רבותינו ז"ל (ערובין מ:) על ימי הרגלים וכו' הינו כנ"ל, כי עקר קדשת הרגלים, דהינו שמחת יום טוב הוא על־ידי הצדקה, בחינת "שלח לחמך" וכו', הנ"ל.

נמצא, כשמביאין כוס של ברכה בשביל קדוש בשבת ויום טוב, להמשיך קדשת ושמחת יום טוב על־ידי־זה, אזי הוא בחינת (משלי כב, ט): "טוב עין" וכו', כי אז הוא זמן הצדקה ונדבת לב כנ"ל, שעל־ידי־זה המשכת קדשת יום טוב כנ"ל, וכמו שנוהגין כל ישראל ברגלים, שמרבין בצדקה ושולחין לעניים נדבת לבם הטוב, כי אי אפשר לקבל קדשת ושמחת יום טוב כי־אם על־ידי הצדקה, שעל־ידי־זה זוכין שיתגלה הרצון, שזה עקר קדשת ושמחת יום טוב כנ"ל.

וכן בברכת המזון שאז מביאין כוס של ברכה בסעדה, ומכל סעדה צריכין לתן חלק לעני, כמבאר בספרים (זהר ח"ב קסח:). וזה עקר שלמות של הכוס של ברכה - שאין נותנין אותו אלא לטוב עין, בחינת "טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל". כי עקר הוא הצדקה, שעל־ידי־זה נתגלה הרצון ואזי הכוס מלא ברכת ה', כי אז היין בקדשה, כי על־ידי הרצון נעשה יראה דקדשה שהוא בחינת שמחה, בחינת יין המשמח, כנ"ל.

ועל־כן צריכין לשמר את היין מכלי עכו"ם. כי היין נפגם על־ידי כלי היין של עכו"ם שהם תועים ונבוכים בחכמת הטבע, שעל־ידי־זה היראה שלהם פגום, וזה עקר היראה רעה רצועה בישא (זהר בראשית יא:). כי כל מי שזוכה לאמונה שהכל ברצונו יתברך, אזי אפלו יראת הענש טוב, ואדרבא, צריכין דוקא יראת הענש, ואי אפשר להתקרב להשם־יתברך כי־אם על־ידי יראת הענש, כמו שכתב רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן ה), וכנ"ל, אבל כשטועה, חס ושלום, בחכמת הטבע כנ"ל, אזי כל היראות שלו הם יראות רעות, שהם דין גמור הקשה, בחינת יין המשכר, כי אין לדין הזה שום המתקה, כי אין לו שום נחמה על הצער והיראה והפחד שלו וכו' כנ"ל. ועל־כן היין, שהוא בחינת יראה וגבורות, נפגם כשנכנס בכלי העכו"ם, כי תכף כשנכנס בכליהם שהם פגומים מחמת חכמת הטבע, על־כן נעשה היין בבחינת יין המשכר, בבחינת דין קשה וגמור, וכששותין זה היין, חס ושלום, הנאסר על־ידי כלי העכו"ם כאלו עובד עבודה־זרה, כי מתגברין בו הכפירות של חכמת הטבע ביותר, כי היין שלהם נמשך משם. שזה עקר טרוף וערבוב הדעת כשנפגם האמונה על־ידי חכמת הטבע, חס ושלום, שזהו בחינת יין המשכר, כנ"ל.

ועל־כן כל פרענותם נקרא בשם "יין תרעלה" (תהלים ס, ה). ופרש רש"י לשון אטם - שאוטם ומטמטם את לבם, כי זה עקר ענשם, מחמת שטעו מאמונה הקדושה והלכו אחר חכמת הטבע, על־כן השם־יתברך יביא עליהם ענשם הקשה, וענשם הוא בחינת יין תרעלה שאוטם את לבם, כי נתבלבל דעתם על־ידי הענש והפחדים ביותר, כי אין להם למי לפנות ואין להם שום נחמה כנ"ל, כמו שנאמר (ישעיה ה, ל): "ונבט לארץ והנה חשך" וכו'. וזה בחינת (תהלים עה, ט): כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך... אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, כי עקר הענש הוא בבחינת יין המשכר, בחינת כוס התרעלה, חס ושלום, כנ"ל, ועקר על־ידי פגם חכמת הטבע, כי כל זמן שיודע שהכל מהשם־יתברך אין שום צער ויסורים בעולם כלל, רק כלו טוב, כמבאר מזה בדברי רבנו ז"ל, בכמה מקומות (סימנים סה, רנ).

ועל־כן הקבול שכר של צדיקים, שהאמינו בה' תמיד, נקרא בשם 'יין המשמר בענביו מששת ימי בראשית' (ברכות לד:), כי זה עקר הקבול שכר, כשיתגלה רצונו בעולם ויראו הכל שכל הצרות שסבלנו בגלות - היה הכל לטובתנו, ואלו הצדיקים שהאמינו גם בגלות וצער ויסורים שלהם, שהכל לטובה ברצונו יתברך ונתקרבו להשם־יתברך על־ידי־זה, שזהו בחינת יין המשמח, שעל־ידי כל היראות והדינים נתקרבו להשם־יתברך וזכו לשמחה, על־ידי־זה יזכו לעתיד, מדה כנגד מדה, ליום שכלו טוב, ויזכו ליין המשמר וכו', כי אז יהיה עקר שמחתנו ואז יהיה היין בבחינת יין המשמח, כי אז יתגלה שהכל לטובתנו בחינת כלו טוב כלו אחד, שזהו בחינת יין המשמח כנ"ל בחינת כוסי רויה.

כי עקר הקבול שכר לעתיד הוא שנזכה להכלל ברצונו יתברך, שזהו בחינת הסתלקות משה ברעוא דרעוין, וזה בחינת יין המשמח, בחינת יין המשמר שנמשך על־ידי התגלות הרצון כנ"ל. ומי שהיה לו אמונה שלמה בעולם־הזה והאמין שהכל ברצונו יתברך, יזכה לזה לעתיד לבחינת יין המשמח, יין המשמר וכו', דהינו להכלל ברצונו יתברך בבחינת רעוא דרעוין, אשרי הזוכה לזה! ועל־כן נקרא 'יין המשמר בענביו מששת ימי בראשית', כי זה עקר קדשת היין - כשמאמינים שהכל ברא השם־יתברך בששת ימי בראשית והכל מתנהג ברצונו יתברך, שזה עקר קדשת היין, בחינת יין המשמח, שהוא בחינת יין המשמר וכו' כנ"ל.