# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/596/61/9/

וזה בחינת מצות מילה, כי ערלה דחפיא על ברית, זה בחינת עננין דמכסין על עינין, שהם בחינת דעות זרות של חכמי הטבע שחופין על השכל, ומערבבין ואוטמין את השכל והלב בדעות זרות שלהם, ועל־כן צריכין לחתך הערלה החופה על הברית כדי להכניע זהמת הנחש, בחינת (שמואל־א' יז, ו): "ומצחת נחשת על רגליו" - 'על רגליו' דיקא, שעקר אחיזתו על־ידי פגם הברית, חס ושלום, שהוא בחינת רגלין. וכשחותכין את הערלה אזי נתגלה העטרה, שהוא בחינת אמונה, בחינת התגלות הרצון, שהוא בחינת זקן דקדשה, כי עקר בחינת זקן דקדשה, הוא על־ידי תקון הברית בבחינת (ויקרא יט, לב): "והדרת פני זקן", כי סריס אין לו זקן, כמובא במקום אחר (סימן כז, ובלקוטי תורה פרשת עקב). כי עקר שלמות האמונה הוא על־ידי תקון הברית, כמבאר במקום אחר (סימן לא). ואז על־ידי התגלות הרצון - נעשה יראה דקדשה שתלויה גם־כן בתקון הברית, כמובא במקום אחר, בבחינת "בראשית" – ברית אש, ירא בשת (תקוני־זהר תקון כח, עב:). ועל־כן נאמר ביוסף הצדיק ששמר את הברית: "את האלקים אני ירא" (בראשית מב, יח).

ועל־כן מילה היא מצוה שקבלו ישראל עליהם בשמחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קל.), כי על־ידי התגלות הרצון והיראה, על־ידי־זה זוכין לשמחה גדולה כנ"ל. ועל־כן נקרא תקון הברית "עז וחדוה" (דברי הימים א טז, כז), כמובא במקום אחר. 'עז', זה בחינת יראה דקדשה, שהוא בחינת שמחה וחדוה כנ"ל.

ועל־כן אף־על־פי שחותכין את הערלה, עדין כל זמן שלא פרע וגלה את העטרה, כאלו לא מל (שבת קלז:). זה בחינת מה שנאמר שם במאמר הנ"ל, שאף־על־פי שזוכין להכניע ולשבר ולבטל חכמת הטבע, אף־על־פי־כן, כל זמן שאין התגלות הרצון חזק - עדין הם יכולים להתגבר, חס ושלום, וכו'. וזה בחינת 'הדר תליא ליה' וכו', עין שם היטב. וזה בחינת פריעה, שאף־על־פי שחותכין הערלה שהוא זהמת הנחש החופה על הברית, בחינת חכמת הטבע החופה על הדעת, אף־על־פי־כן, כל זמן שאין מגלין העטרה דקדשה שהוא בחינת תקון הברית, בחינת התגלות הרצון כנ"ל עדין יש להם אחיזה, חס ושלום, ויכולין להתגבר עדין, אף־על־פי שכבר הכניע אותם וחתכו הערלה לגמרי כנ"ל. ועל־כן צריכין להתגבר אחר־כך לפרע ולגלות העטרה, דהינו לגלות הרצון, שיתגלה הרצון בתקף וחזק גדול, שידעו הכל שהעולם מתנהג רק ברצונו יתברך לבד, ואז הוא עקר הכנעתם. וזה בחינת התגלות העטרה על־ידי הפריעה כנ"ל.