# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/613/61/

סימני ביצים: ראשה אחד כד וראשה אחד חד, על־פי התורה 'תפלה לחבקוק' (סימן יט).

כי ביצים הם בחינת תפלות, כמו שפרש רבנו, נרו יאיר, על 'רציצא דמית בבעותיה' (אפרח שמת בתוך הביצה) (סימן כו), מלשון 'צלותא ובעותא' שהוא לשון 'ביעתא', כי הביעים (ביצים) הם קדם ההויה, דהינו התהוות אפרוחים - שהם בחינת הצדיקים, בחינת (תהלים עב, ז): "יפרח בימיו צדיק" (כמו שפרש רבנו, נרו יאיר, שם), דהינו בחינת התפלה שהוא בחינת קדם ההויה - כי התפלה קודמת לעולם, ועקר התהוות הצדיקים שהם קיום כל העולם הוא משם.

כי התפלה היא עקר החיות, ובבחינת התפלה שם נעלם בכח כל הדברים, שמשם יוצאין כל הדברים מכח אל הפעל, שזה בחינת ביעים שהאפרוחים נעלמין שם בכח, ומשם חיותם, שמשם יוצאין מכח אל הפעל. וזה בחינת מה שכתוב בתקונים בהקדמה (דף א:), "אפרחים או ביצים" (דברים כב, ו), 'ביצים' - מארי מקרא, 'אפרוחים' - מארי משנה, כי המקרא בחינת כח, כי שם נעלם המשנה בכח, והאפרוחים היוצאים מן הביצים, מכח אל הפעל, זה בחינת משנה שהיתה נעלמת בהמקרא בכח, ומשם יוצאת מכח אל הפעל.

וזה בחינת סימן טהרה של הביצים, כשראשה אחד כד וראשה אחד חד - זה בחינת קצר מלמעלה ורחב מלמטה, שזה בחינת תקון התפלה ושלמותה, שזה בחינת (משלי לא, ל): "יראת ה' היא תתהלל", כי עקר תקון התפלה כשהיא בבחינת מיין מתוקין, מיין דדכין (מים מתוקים, מים טהורים), "זרע קדש" (סימן נ), שזה בחינת ביצים טהורים, שהם בחינת זרע קדש, מין דדכין, שמהם התהוות האפרח הטהור. ואז אריה נחית ([בחינת] אריה יורד [לאכל קרבנו]) - שהוא בחינת רחב מלאחריו וקצר מלפניו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדות ד, ז), על בית־המקדש שהוא נקרא "אריאל" על שם שהוא קצר מלאחריו כמו אריה.

כי הבית־המקדש הוא בחינת יראה, כמו שכתוב (בראשית כב, יד): "ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה", כי שם עלית התפלה שהוא בחינת יראה, ועל־כן היה קצר מלאחריו ורחב מלפניו כמו אריה כנ"ל, שזה בחינת יראה, בחינת תפלה כנ"ל שהוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה כנ"ל. ועל־כן ביצים אין צריכין התר שחיטה, כי הם בבחינת מיין דדכיין, זרע קדש כנ"ל, בחינת אריה נחית כנ"ל. ועל־כן אין צריכין שחיטה שהוא תקון הברית על־ידי בחינת שלמות לשון־הקדש כנ"ל, כי הם בבחינת תקון התפלה שהוא בחינת שלמות לשון־הקדש כנ"ל, בחינת מיין דדכיין, בחינת שמירת הברית כנ"ל. וזה שלמדו רבותינו ז"ל (תוספות חלין סד: דבור המתחיל 'סימנין') התר הביצים, שאין בהם אסור איבר מן החי ואינו צריך תקון השחיטה, מפסוק הנאמר בקן צפור (דברים כב, ז): "והבנים תקח לך" - 'לך' ולא לכלביך (חלין קמ.), ולא לכלביך דיקא, שזה בחינת פגם הברית, בחינת 'כלבא נחית', בחינת 'מיין מרירין' (בחינת כלב יורד לאכול קרבנו בחינת מים מרים) - זרע טמא, בחינת ביצים טמאים, כי הביצים טהורים הנ"ל, הם בחינת מיין דדכיין, בחינת אריה נחית כנ"ל, ואין צריכין שחיטה כלל, כי הם בבחינת כח כנ"ל, שאין שם אחיזת הסטרא־אחרא כלל, כי עקר אחיזתם כשיוצא מכח אל הפעל שאז צריכין תקון הנ"ל.