# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/613/62/1/

והנה איתא בתקונים (א:) בפסוק (דברים כב, ו): "והאם רבצת על האפרחים או על הביצים" - 'ביצים' מארי מקרא, גם איתא שם (תקון ו, כג.), שביצים - הם בחינת אופנים, בחינת עשיה, ועל־כן אין שום סימן מועיל להכיר בין ביצים טהורות לטמאות, כי זה ידוע, שמינים טהורים ומינים טמאים הם בבחינת קדשת ישראל וטמאת העכו"ם. כי מינים טהורים - הם מסטרא דישראל, שהוא סטרא דקדשה, ומינים טמאים - הם מסטרא דעכו"ם, שהם סטרא דמסאבא. ועל־כן עם קדוש, ישראל, שהם מבדלין מן העמים, הם צריכין להיות מבדלין מכל מינים טמאים שהם מסטרא דלהון, רק מאכלם צריך להיות בטהרה, דהינו מינים טהורים שהם מסטרא דישראל, כמו שכתוב (ויקרא כ, כד-כו): "אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים; והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה וכו' ובין העוף הטמא וכו' ואבדל אתכם" וכו', כי כמו שישראל מבדלין מן העמים, כן צריכין להיות מבדלים ממינים טמאים, שהם גם־כן בחינת טמאת העכו"ם, כנ"ל.

ועל־כן ביצים שהם בבחינת מקרא, בחינת תורה שבכתב ששם יש גם להעכו"ם איזה אחיזה כנ"ל, על־כן אין שום סימן מועיל בהם להכירם שהם טהורים, כי שם קשה להכיר סטרא דישראל שהוא בחינת מינים טהורים, כי עקר ההכר הוא רק על־ידי תורה שבעל־פה, שעל־ידי־זה מכירין איש הישראלי כנ"ל, אבל בבחינת מקרא בחינת תורה שבכתב, בחינת עשיה, ששם יש גם להעכו"ם איזה אחיזה כנ"ל, שם אי אפשר להכיר בין ישראל לעמים, בין מינים טהורים לטמאים, ועל־כן ביצים שהם בבחינת מקרא בחינת עשיה אין מועיל בהם שום הכר סימן להכירם שהם טהורים, כי שם בבחינת מקרא אי אפשר להכיר בין טהור לטמא, בין ישראל לעמים, כי עקר ההכר - בבחינת תורה שבעל־פה כנ"ל, אבל בבחינת מקרא, בחינת תורה שבכתב יש להם גם־כן איזה אחיזה, כנ"ל.

וזה בחינת עשרים וארבעה מיני עופות טמאים, כי עופין אנון נשמתין, כמו שכתוב בתקונים (דף א:). ועופות טהורים - הם הם בחינת נשמות ישראל, ועופות טמאים - הם בחינת נשמות העכו"ם. ועל־כן הם עשרים וארבעה, הינו עשרים וארבעה מיני עופות טמאים שהם בחינת נשמות העכו"ם, כנגד בחינת כ"ד ספרי מקרא שבקדשה. ומאחר שמשם משתלשל איזה אחיזה לעכו"ם, שהם בחינת עופות טמאים, על־כן הם גם־כן עשרים וארבעה מינים זה לעמת זה, ועל־כן עופות טהורים לא נכתבו בתורה כלל, כי עופות טהורים שהם בחינת נשמות ישראל יש להם יתרון, שנאחזים בבחינת תורה שבעל־פה כנ"ל. ועל־כן לא נכתבו בתורה, רק נמסרו בעל־פה. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (חלין סג:): 'עוף טהור נאכל במסרת', כי עקר אכילת עוף טהור הוא רק על־ידי בחינת מסרת, הינו בחינת תורה שבעל־פה, כי רק על־ידי־זה שיש לו אחיזה בבחינת תורה שבעל־פה, שזהו מעלת יתרון ישראל על העמים, על־ידי־זה הוא מתר באכילה, כי אכילת ישראל הוא רק מה שהוא מסטרא דידהו כנ"ל.