# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/613/62/2/

וזה בחינת סימני ביצים, דהינו ראשה אחד כד וראשה אחד חד, הוא סימן טהרה. שני ראשיה כדין או חדין הוא בודאי טמא - כי באמת, ישראל אף־על־פי שיש להם יתרון שנמסרה להם תורה שבעל־פה, אבל בודאי הם נאחזין בשתי התורות, בתורה שבכתב ותורה שבעל־פה, כי להם לבדם נמסרו שתיהן, כי באמת שתי התורות הם אחד, כי "כלם נתנו מרועה אחד" (קהלת יב, יא), כמו שכתוב (תהלים יט, י): "משפטי ה' אמת צדקו יחדו", כי באמת כלו אחד. וישראל הם מסטרא דקדשה מצד האחדות הקדוש. ועל־כן הם נאחזין בשתי התורות, שבכתב ובעל פה, כי כלו אחד כנ"ל.

וזה בחינת ראשה אחד כד ואחד חד - שהוא סימן טהרה, זה רמז שהוא מסטרא דקדשה, שהוא בחינת התורה שבכתב ובעל פה, אשר שניהם אחד, וזה בחינת ראשה אחד כד - זה רמז על בחינת תורה שבכתב שהוא עשרים וארבעה ספרי המקרא. וראשה אחד חד - זה רמז על בחינת תורה שבעל־פה, שהוא בחינת חד, כי עקר החדוד הוא בתורה שבעל־פה, בחינת תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת סג.), וזה בחינת (קהלת יב, יא): "וכמשמרות נטועים בעלי אספות", הנאמר בתורה שבעל־פה, כי מסמר ראשו חד, שזה בחינת תורה שבעל־פה כנ"ל. ועל־כן ראשה אחד כד וראשה אחד חד הוא סימן טהרה, כי זה רמז על קדשת ישראל שהם מיחדין שתי התורות ונאחזין בשניהם, כי כלו אחד, כנ"ל.

אבל שני ראשיה כדין ושני ראשיה חדין הוא סימן טמאה, כי זה בחינת סטרא דעכו"ם, שהם בחינת (משלי טז, כח): "נרגן מפריד אלוף", שהם בחינת הפרוד בין קדשא בריך הוא ושכינתיה, בין תורה שבכתב לתורה שבעל־פה. ועל־כן הם בבחינת שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין - כי אינם מחברים יחד תורה שבכתב ותורה שבעל־פה, כי באמת אנו רואים שיש להם גם־כן בחינת בעל־פה, הינו מה שחכמיהם בודים להם מלבם הנהגות ומשפטים בל ידעום וחכמות חיצוניות, אבל כל התורות פסולות שלהם שחכמיהם בודים להם בעל־פה בכל דור ודור, היא פסולה לגמרי, ואין להם שום אחיזה וסמיכה, כי הם אינם מחברים תורה שבכתב ותורה שבעל־פה.

כי באמת תורה שבכתב ותורה שבעל־פה שלנו דקדשה הם כלו חד, כי תורה שבכתב אין לה שום פרוש ובאור כי־אם על־ידי תורה שבעל־פה, כפי המקבל בידינו לפרש כל מקרא ומקרא על־פי תורה שבעל־פה שנמסר לנו מפי משה רבנו, עליו השלום, וכן תורה שבעל־פה לבד גם־כן אין לה מציאות כי־אם על־ידי תורה שבכתב, כי כל תורה שבעל־פה נסמך על מקראות של תורה שבכתב, כי 'ליכא מלתא דלא רמיזא באוריתא', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ט.). נמצא, כי שני התורות הם אחד, כי אי אפשר שיתקים זה בלא זה, כנ"ל.

אבל העכו"ם שאין מאמינים בתורה שבעל־פה, אף־על־פי שהם עוסקים בתורה שבכתב שלנו - אינם יכולים לנק ולקבל ממנה כלל, מאחר שאינם מאמינים בתורה שבעל־פה שלנו, המסורה בידינו איש מפי איש עד משה רבנו, עליו השלום. והם מפרשים המקראות כפי דעתם הרעה ומהפכים דברי אלקים חיים, אבל אף־על־פי־כן מאחר שעל כל פנים הם עוסקין במקרא, על כל פנים יש להם שם איזה אחיזה קלה מעט מעט על־ידי השתלשלות רב, אבל התורה הפסולה שבעל־פה שלהם, דהינו מה שהם בודים מלבם על־פי חכמתם, חכמות חיצוניות ודעות זרות - היא רחוקה לגמרי מתורה הקדושה שלנו, כי אינם נסמכים כלל על שום מקרא, ואין להם שום מסרת, רק מה שהם בודים בעצמם מלבם. ועל־כן הם בבחינת "נרגן מפריד אלוף", כי הם מפרידין בין תורה שבכתב ותורה שבעל־פה ואינם מקשרין ומחברין יחדו תורה שבכתב ותורה שבעל־פה, אשר באמת כלו חד, כנ"ל.

וזה בחינת שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין שהוא סימן טמאה, מאחר שאין שם בחינת סימן התקשרות שתי הבחינות הנ"ל, שהם כד וחד כנ"ל, רק כל אחד בפני עצמו, שזה בחינת פרוד, שהוא סטרא דטמאה בחינת (בראשית ג, כד): "להט החרב המתהפכת", שיש לה שני חדודין שהיא שומרת דרך עץ החיים, הינו בחינת התורות פסולות שלהם שחכמיהם מחדשים להם, שהוא בחינת בעל־פה שלהם, שהיא בחינת "להט החרב המתהפכת", בחינת 'שני ראשיה חדין' שהיא שומרת דרך עץ החיים, הינו התורה שהוא עץ חיים למחזיקים בה, כי על־ידי התורות פסולות שלהם שהם בחינת "להט החרב המתהפכת", המהפכים דברי אלקים חיים, על־ידי־זה אינם יכולים לנק מעץ החיים, מהתורה הקדושה, כי אי אפשר לנק מהתורה הקדושה כי־אם על־ידי אמונה בהתורה שבעל־פה שלנו, כנ"ל.

ועל־כן שני ראשיה כדין - שזה רמז על תורה שבכתב לבד בלי חבור תורה שבעל־פה הקדושה שלנו, הוא בחינת סימן טמאה, כי 'לא זכה - נעשה לו סם המות' (יומא עב:). כי מי שרוצה לקבל מתורה שבכתב לבד בלי אמונת תורה שבעל־פה, הוא מהפך דברי אלקים חיים ונעשה לו סם המות. ועל־כן הוא סימן טמאה. וכן שני ראשיה חדין - הינו תורה שבעל־פה לבד בלי חבור תורה שבכתב, שזה בחינת תורות פסולות שלהם, שהם בודים מלבם כנ"ל, שהוא בחינת " להט החרב המתהפכת ", בחינת שני ראשיה חדין כנ"ל, ועל־כן הוא גם־כן סימן טמאה.

אבל ראשה אחד כד וראשה אחד חד - שזה בחינת חבור שתי התורות כנ"ל, שזה בחינת קדשת ישראל שהם מצד האחדות, שהם מיחדין תורה שבכתב ותורה שבעל־פה, כי באמת כלו אחד. ועל־כן הוא סימן טהרה כנ"ל. אבל אסור לסמך על הסימנים לבד, כי שם אי אפשר להבחין ולהכיר מאחר שהם בבחינת מקרא בחינת עשיה כנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.